עצמאות ועצמיות

וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה (ויקרא כג טו) – ממוצאי יום טוב ראשון של פסח ועד שבועות זמן מתן תורתנו” “עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום” (שם).
ימי הספירה הם בבחינת סולם” שעלינו בו מיציאת מצרים עד למתן תורה בעבר” וממשיכים לעלות בו מדי שנה בשנה יום אחר יום” תיקון אחר תיקון” על ידי קיום מצוות ספירת העומר. נושא התיקון נרמז בין השאר בשינוי בין סוגי המנחה שאנו מקריבים ביום הראשון ובסיום הימים. ביום הראשון אנו מביאים את עומר התנופה העשוי משעורים. וביום החמישים” בשבועות” אנו מביאים מנחת חטים. הרב קוק זצ”ל מלמדנו שמנחת השעורים שהיא מאכל בהמה מרמזת על נטיית הרגש האמונית הטבעית שבישראל שהיא סגולה לו. ישראל מאמינים בני מאמינים הם. אבל אחריו ועל גביו בא יסוד העילוי השכלי והלימודי של תורה וקדוּשה” הנרמז במאכל החטים שהוא מאכל אדם” ושניהם יחד – האמונה הטבעית המוטבעת בנו” ולימוד התורה הקדושה – חוברים יחד בימי הספירה בין פסח לעצרת” ומרוממים ומעלים את כלל ישראל ופרט ישראל למערכה אחדותית עליונה (עיין אורות קסז).
נכון לעכשיו” בימי הספירה אנו יוצאים מעבדות לחרות ממצרים” בשלב הראשון: מעבדות לחרות מדינית” ובשלב השני” אנו יוצאים ממ”ט שערי טומאה: מעבדות רוחנית ויצרית לחרות עולם במתן תורה” “אל תקרא חָרות על הלוחות אלא חֵרות על הלוחות” (פרקי אבות ו). וכמו אז כך בימינו אנו זוכים בהדרגה לשתי המדרגות. כפי שאנו אומרים “תוליכנו קוממיות לארצנו” – בשתי קומות. הקומה הראשונה זו העצמאות המדינית” הקמת מדינת ישראל לפני ששים ושמונה שנים. ובהמשך – בקומה השניה” השיבה לשורשים” לתורה ולמסורת היהודית שהיא מגלה את העצמיות שלנו – ממלכת כהנים וגוי קדוש. ישראל ומדינת ישראל – הם אור לגויים ולא ככל הגויים” וככל שתתגלה יותר העצמיות שלנו כך נכיר שאנו עם עולם הבא להיטיב ולהאיר לאנושות ותתקיים בנו ההבטחה “ספרו בגויים כבודו בכל העמים נפלאותיו”.
מהמצפה לישועה השלמה