מְגִלַּת דָּוִד 22
בַּהַתְחָלָה שָׁאוּל אָהַב אוֹתִי מְאֹד. עַכְשָׁו הוּא שׂוֹנֵא אוֹתִי וּמְבַקֵּשׁ אֶת רָעָתִי [1].
הוּא רוֹאֶה שֶׁאֲנִי מַצְלִיחַ בַּדְּבָרִים שֶׁהוּא הִצְלִיחַ בֶּעָבָר וְזֶה חוֹרֶה לוֹ. פַּעֲמַיִם הוּא נִנְזַף עַל יְדֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא” שֶׁהוֹדִיעַ לוֹ שֶׁהוּא יֻחְלַף עַל יְדֵי אָדָם אַחֵר” וּמֵאָז הוּא עָצוּב וּמְדֻכָּא. אוּלַי הוּא חוֹשֵׁשׁ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִתְפֹּס אֶת מְקוֹמוֹ. חֲלִילָה לִי” רָחוֹק מִמֶּנִּי” אֵין לִי שְׁאִיפָה כָּזוֹ. אַךְ אֲנִי מֵבִין אוֹתוֹ” מֵבִין אֶת צַעֲרוֹ. אֲנִי לֹא כּוֹעֵס עָלָיו וְלֹא שׂוֹנֵא אוֹתוֹ. לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת בִּמְקוֹמוֹ. אֲנִי מַעֲרִיךְ אוֹתוֹ מְאֹד וְגַם אוֹהֵב אוֹתוֹ .
יוֹם אֶחָד כַּאֲשֶׁר נָפְלָה עָלָיו רוּחַ רָעָה” בָּאתִי לְנַגֵּן [2] כְּפִי הֶרְגֵּלִי. זֶה לֹא מִקְרֶה שֶׁהַנִּגּוּנִים מְרַפְּאִים אוֹתוֹ. אֲנִי מַשְׁקִיעַ בַּנְּגִינָה אֶת כָּל נִשְׁמָתִי” אֶת כָּל גַּעְגּוּעַי אֶל רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. אָז הוּא גַּם אָמַר דְּבָרִים סְתוּמִים [3] וּמֵרֹב עָגְמַת נַפְשׁוֹ לָקַח אֶת חֲנִיתוֹ וְזָרַק עָלַי. רַק בְּנֵס הִצְלַחְתִּי לַחְמֹק מִפְּגִיעָתוֹ. פַּעַם נוֹסֶפֶת הוּא עָשָׂה זֹאת” וְשׁוּב בְּנֵס נִצַּלְתִּי. בָּרוּךְ ד’ שֶׁהִצִּיל אוֹתִי. אֲנִי לֹא נוֹטֵר לְשָׁאוּל הַמֶּלֶךְ. אֲנִי נִשְׁאָר אֶצְלוֹ וְנִזְהַר.
אַחֲרֵי כֵן הוּא לֹא נִסָּה לְעוֹלֵל לִי רַע” הוּא רָאָה שֶּׁד’ מֵגֵן עָלַי” וְהֵבִין שֶׁד’ אִתִּי [4].
הַמַּצָּב הַזֶּה אָמְנָם מַכְבִּיד עָלַי מְאֹד” אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה? אֲנִי מַמְשִׁיךְ לְכַבְּדוֹ וּלְשָׁרֵת אֶת עַמִּי.
———————–
1. שמואל א יח ט.
2. שם י.
3. רש”י שם.
4. שם יא.