ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: תולדות
פרשה נוכחית: ויצא
פרשה הבאה: וישלח
 


"שתשרה שכינה במעשה ידיכם" - פרשה ונפש בחבלי משיח

הרב אלישע וישליצקי


שיחה לפרשת שמיני

בסוף הפרשה הקודמת, אנו מתקדמים ומתקרבים לשלב הכמעט אחרון בהכנות לקראת חנוכת המשכן. "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם" (ויקרא ח, לג). אנחנו נמצאים פחות או יותר בימים האלה, מכיוון שהמשכן נחנך בראש חודש ניסן, כלומר בשבת הבאה. אנחנו כשבעה ימים לפני התאריך המקורי של חנוכת המשכן.
הימים האלה - הם נקראים "ימי מילואיכם". כיום, יש סוג מסוים של זמן בחיי האדם שנקרא ימי מילואים. אמנם הם בהקשר הצבאי אבל יכול להיות שמקורו של המושג הזה הוא מכאן, כי יש משהו מאוד מיוחד בכך שמשה רבנו אומר לאהרן הכהן ולבניו לא לצאת במשך שבעת ימים מפתח אוהל מועד. הם צריכים לשרת כל הזמן, לעשות עבודה שבעצם תכין את המפגש עם השראת השכינה. ולכן, ממשיך משה רבנו ואומר: "וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ד' וְלֹא תָמוּתוּ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי" (שם, שם, לה).
על פי ראשונים אנו רואים שמשה רבנו כמו מתנצל, מבקש מעין סליחה מאהרן הכהן על כך שאומר לו לשבת שבעה ימים ולא לצאת מאוהל מועד, שזה מעט מוזר, אבל אומר משה רבנו: "כי כן צוויתי", אין זו יוזמתי אלא רק ציווי אלוקי.
ונראה כי הציווי הזה בעצם מחדד עוד יותר את הצורך להבין שעם כל החשיבות וכל החיוניות של כל עבודתנו ושל כל השתדלותנו, ושל כל הכנותינו, בסופו של דבר - השראת שכינה היא מושג אלוקי, היא לא תוצאה של מה שעשינו. היא מתחילה מהמהלך האלוקי של השראת שכינה מלמעלה ואנחנו צריכים, על פי הרצון האלוקי, להתכונן אליה, להשתדל לקראתה. ושמירת הפרופורציה הזו, שמירת היחס הזה שבעצם הדברים אינם תלויים בנו, על אף שאנחנו צריכים להשתדל בהם, וזה אפילו מזמין מצב שבו עשינו את כל ההכנות הנדרשות מצדנו ואף על פי כן, בינתיים, עדיין אין שכינה.
ולכן רואים בתוך דברי חז"ל והמפרשים (רש"י ט, ז ע"פ תו"כ ח) איזו תחושה של אהרן הכהן שאולי הוא לא ראוי, אולי מעכבים את השראת השכינה בגלל חטא העגל. וכל זה הוא מתוך אותה השהייה מכוונת, אלוקית שאומרת; אתם יכולים להגיע בהשתדלות שלכם עד גובה מסוים, אבל השראת השכינה היא תהליך אלוקי. לכן פותחת הפרשה שלנו במילים "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא ט, א).


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: