טובים שני צדי המטבע מן הצד האחד בנישואין

אילן וגילה הגיעו לפגישה ראשונה. אילן מרצה באחת המכללות הנחשבות” וגילה היא אומנית בציור ומחול שלמדה בכוחות עצמה. אילן בא ממשפחה חמה ומוערכת ואילו גילה חוותה הזנחה הורית בילדותה. לכן עלתה לארץ והקשר עם משפחתה נותק כמעט לחלוטין. אילן עבר מסלול חיים נורמטיבי ומסודר “כפי שצריך להיות” כדבריו” לעומת גילה שמסלול חייה היה מבולבל ואקראי. כששאלתי אותם” מה משך אותם להינשא” אילן אמר שאהב את הגמישות שלה (שנוצרה כנראה כתוצאה מסגנון חייה). גילה אמרה שאיננה מכירה חיים מסודרים וחלמה תמיד ליצור יציבות בחייה. מבחינתה הרגישה אסופית ואולי אפילו לא ראויה להיכנס למשפחה חשובה כל כך. לאילן היה ברור שמכיוון שלאשתו אין משפחה ראויה” הם יבנו את משפחתם כהעתק של משפחתו. מה גם שתמיד העריץ את אמו המסורה לאביו שדאגה לכל צורכי הבית בחריצות” גם אם ללא כוח” שהרי זה תפקידה. ואבא תמיד נתן את הטון בבית כשאמו צייתה לכל מה שרצה. אביו תמיד הודה לאמו ואמר שהיא אשת חיל. זוהי הדמות שספג אילן מילדותו. גם גילה מצידה מאד רצתה להיות ההעתק של משפחתו של אילן שהרי אין לה מעצמה כלום. היא כל כך העריכה את אילן שהרגישה שזכות היא לה לרַצות אותו בכל מה שירצה. כך התחילו את חייהם. אילן הרגיש שזכה בדמות ה”אשת חיל” כפי שראה בביתו ואף העריץ אותה על שידעה להתרומם מהמקום הנמוך שממנו הגיעה. תמיד אמר: “שושנה מצאתי בין החוחים” וגילה הרגישה שזכתה במחמאה גדולה.
כשנולד הבן הראשון” ניסתה גילה להמשיך להיות ה”אשת חיל” כמו חמותה” כדי שבעלה ימשיך להעריך אותה. אלא שכוחותיה לא עמדו לה. כשביקשה עזרה בעבודות הבית ובטיפול בילד” נאנח אילן ואמר: “הנשים של היום אינן יודעות את מקומן…”. גילה נרתעה והסתגרה בתוך עצמה. לאט לאט נעשתה חלשה וגם לא עסקה באומנות שמחיה אותה. הדיכאון נכנס לביתם והשפיע על האווירה בבית. גילה בכתה מכל דבר ואילן מצא את עצמו בלית ברירה” עושה עבודות בית ומטפל בתינוק” מפני שגילה שהתה רוב היום במיטה. גילה האשימה את עצמה על חוסר יכולתה בעיקר לגבי התינוק. היא העריכה את בעלה יותר על עזרתו ולא הבינה למה היא מרגישה גם כעס סמוי כלפיו וכלפי משפחתו שהרי הם כל כך טובים ומושלמים. המצב הזה הגביר את רגשות האשמה ומצבה הלך והורע. היא החלה לקחת תרופות נגד דיכאון שרופא המשפחה נתן לה. הוא גם המליץ על יציאה מהבית לחוף הים וכד’ וגם להתעמל באופן קבוע. אט אט חזרו כוחותיה וגם הכעס הסמוי החל לצאת כלפי בעלה ומשפחתו. אילן לא הבין” למה היא כועסת עליו ובעיקר לאחר תמיכתו בה בזמן חולשתה.
הם החלו לריב בצעקות וגם בשתיקות ארוכות ובמצב הזה הגיעו אלי. גילה בכתה ואמרה שהיא מרגישה כפוית טובה כלפי אילן ומשפחתו. היא לא מבינה למה היא כועסת ולא מסוגלת לשלוט בעצמה.
היא נראתה מסוגרת והוא נראה מתוסכל. “אני לא מבין” מה עשיתי לה… אני כל כך משתדל שיהיה לה טוב…”
חיכיתי לשמוע את גילה. לאחר שתיקה ארוכה אמרה גילה בשקט: “גם אני לא מבינה מה קורה לי ואני מתביישת בהתנהגות שלי… באמת” לא מגיע לאילן שאתפרץ עליו או שאסתגר מפניו” אבל אין לי שליטה….”. גילה החלה לבכות מעומק לבה ואילן נראה אובד עצות.
הם לא נתנו דעתם על כך שגילה לא נתנה מקום לאישיותה הייחודית להתבטא” כיוון שראתה את עצמה לא ראויה והפכה את עצמה לצל של משפחתו של אילן. ממצב זה עלו בתוכה כעסים על עצמה שהשליכה אותם כלפי אילן. הגילוי הזה” איפשר תהליך במשך כמה פגישות” לתת לאישיותה נוכחות ולראות את הטוב והיפה שבה” השונה ואף מנוגד ממשפחתו של אילן. אילן מצידו עודד אותה והחמיא על כל “העזה” מצידה.
אט אט” עם חשיפת שני צידי המטבע שבנישואין” נחשף גם היופי שבהשלמתם.