ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ואתחנן
פרשה נוכחית: עקב
פרשה הבאה: ראה
 


לך כנוס את כל היהודים

הרב אלישע וישליצקי

פרשה ונפש בחבלי משיח
לך כנוס את כל היהודים
שיחה לפרשת ויקרא 'זכור'
הרב אלישע וישליצקי זצ"ל


הצידוק המוסרי
עם ישראל נלחם מול עמלק; מול קנאה, תחרות, כפיות טובה וגאווה. לבנו לב טהור - אנחנו ננצח במלחמה הזאת. לא ביום. לא ביומיים. לא בקלות. דרך מסובבת, דרך שעולה ויורדת, אבל בסופו של דבר, הניצחון הוא גם חלק מאד מהותי מההתמודדות, מהרצון שמה שיכוון בעולם, מה שישפיע בעולם יהיה טהרת הלב.
כך אפשר להבין נקודה שמאיר ה''אור שמח'' , בצורה מאד סמויה בפסוקים במלחמת עמלק. שאול המלך סופר את היוצאים לקרב במלחמת עמלק:
"וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֶת אִישׁ יְהוּדָה ".
בספירה יש שני מספרים, שלכאורה היה צריך לחבר אותם; המספר מאתיים אלף, והמספר השני - עשרת אלפים. עשרת אלפים, מציין הפסוק, הם שבט יהודה. אומר ה"אור שמח": שבט יהודה זכה למלכות בגלל העשרת אלפים, מפני שהוא לא מפקפק במלחמה עם עמלק.
יש כל מיני חשבונות אנושיים שבמבט חלקי יש להם מקום. עולם של רגשות, עולם של רחמים, עולם של אכפתיות, של כאב, הגורמים לחוסר רצון ליזום ולהשתתף במלחמה. אבל, כמו שאומר המלבי"ם (שמואל א, טו, ט) לחמול אסור בשום אופן; אסור לנו לחלוק על הצידוק המוסרי של מלחמת עמלק. ואדרבה, כל מי שחומל על האכזרים בסוף מתאכזר על הרחמנים .
המוסר האנושי הוא מוסר חלקי, הוא מוסתר. יש בו גרעין אמיתי, אך הוא לא יכול להיות השופט. השופט של המוסר הוא מי שיצר את העולם וברא אותו, רק עליון אחד, רק הקב"ה. ולכן עשרת אלפים שאינם מפקפקים, שאינם חומלים, הם מספר בפני עצמו. ולכן הם הזוכים למלוך על ישראל.
אין זה קל ולא פשוט בעולם המודרני. יש דברים הנחשבים בעיני הפוליטיקה והתקשורת, אולי גם בעיני מערכת המשפט, כדברים לא נאותים, דברים השנויים במחלוקת. אבל הגיע הזמן להגיד את הדברים באמת. לא לפחד להיות אנשי אמת. בתנאי שהדברים באים מתוך ענווה, מתוך טהרה, מתוך לב טהור. בלי התנשאות, בלי כוחניות, בלי צל צלו של כתם אנושי כלשהו.

לבם ברשותם
מכוח שבת זכור נכנסים לפורים. בפורים מתגלה ההבדל בין רשעים לצדיקים. כלשון המדרש (בראשית רבה לד, י): "רשעים ברשות לבם"; המציאות האנושית הסובייקטיבית, המגמגמת, החלקית, היא המנהלת אותם. אך הצדיקים - לבם ברשותם.
והרשימה שם לא פשוטה. את עשיו עוד אפשר להבין. אבל ירבעם בן נבט, גם הוא בעצם ברשות לבו. הקנאה מעבירה אותו על דעתו. נשארה לו שאלה, ל"תלמיד חכם" הזה, 'מי בראש ?' מה אתה שואל מי בראש?! יש גן עדן, יש אלוקים, הוא יחליט מי בראש. אבל הוא חסום, כתוצאה מהלב המשתלט עליו.
לעומת זאת הצדיקים, לבם ברשותם. לבו של דוד ברשותו, ברשות כל עולמו המוסרי האלוקי, לבה של אסתר המלכה כפוף לשליחותה האלוקית. ככה הולכים לקרב מול אחשוורוש, מול המן, מול הפיצול, מול הקנאה, מול התחרות, מול הגאווה. באים למלחמה הזאת בלב טהור, בלב נקי, בלב שמה ששולט בו הוא הענווה המוסרית, האלוקית.

לך כנוס את כל היהודים
"חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו" , כאיש אחד בלב אחד, נקבל כוחות בשבת הזאת, להיות מה שאנחנו באמת, להיות עם חופשי בארצנו, להיות נושאים מבטנו ולבנו אל השמים , להיות פתוחים ללבנו, למוסר האלוקי, להיות נקודת אור לעולם כולו, לא משום שאנחנו מצטיינים, או שאנחנו כל כך טובים, אלא משום היותנו שליחות ושליחים של ההנהגה האלוקית. לכן מותר לנו להתחזק כמו שהתחזק דוד המלך כמו שהתחזק מרדכי, כמו שהתחזקה אסתר.
מותר לנו לרצות להיות באמת כחלק מעם ישראל, היוצא לקרב בטהרה, מתנהג בטהרה וחוזר בטהרה. מתוך כך, כשעומד על עם ישראל מלך , כשעם ישראל מתאחד, אז נמס כוחו של עמלק, מתפזרת הטומאה העמלקית.
העובדה שבפרזים יודעים להגיד שהמוקפים יעשו בט"ו, ושהמוקפים יודעים להגיד שהפרזים יעשו בי"ד, אין אחדות גדולה מזו. הלוואי שנדע לקרוא זה אל זה ולומר 'קדוש' . הלוואי שניתן רשות זה לזה . הלוואי שניקח את משלוחי המנות ונהפוך אותם למפעל משפחתי-קהילתי-לאומי, ונבטא בזה שביום כיפור ובפורים הלב שלנו נקי, אוהב את כלל ישראל ומוכן להיות מסור למענו.
שבת שלום, בשורות טובות ופורים שמח.


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: