מְגִלַּת דָּוִד 21
אַחֲרֵי שֶׁחִסַּלְתִּי אֶת גָּלְיָת” שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ הִתְרַשֵּׁם שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ לְהִלָּחֵם. הוּא לֹא נָתַן לִי לַחְזֹר הַבַּיְתָה” מִנָּה אוֹתִי כִּמְפַקֵּד בָּכִיר בַּצָּבָא” וְשָׁלַח אוֹתִי לִמְשִׂימוֹת מִלְחַמְתִּיּוֹת שׁוֹנוֹת[1]. אֶת כָּל הַמְּשִׂימוֹת מִלֵּאתִי בְּהַצְלָחָה[2]. אָמְנָם הִתְאַמַּצְתִּי הַרְבֵּה” אַךְ בְּעִקָּר ד’ הָיָה בְּעֶזְרִי. עֶזְרַת ד’ שָׁרְתָּה עַל הַמַּאֲמַצִּים שֶׁלִּי.
עֵקֶב זֶה” הָעָם אָהַב אוֹתִי מְאֹד” מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי הִצַּלְתִּי אוֹתָם מֵהָאוֹיֵב. וְגַם הַמְּפַקְּדִים הָאֲחֵרִים אֲהָבוּנִי” וּכְלָל לֹא קִנְּאוּ בִּי[2].
אֲבָל נוֹצְרָה בְּעָיָה. כַּאֲשֶׁר חָזַרְנוּ” וְעָבַרְנוּ בְּעָרֵי יִשְׂרָאֵל” יָצְאוּ הַנָּשִׁים לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ בְּתֻפִּים” כְּדֵי לְהוֹדוֹת לוֹ עַל הַנִּצָּחוֹן” כִּי הֵן סָבְלוּ מְאֹד מֵהַפְּלִשְׁתִּים. כְּמוֹ מִרְיָם אֲחוֹת מֹשֶׁה בִּזְמַנָּהּ וּנְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל” שֶׁיָּצְאוּ בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת.
הַפַּעַם שָׁרוּ הַנָּשִׁים “הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבוֹתָיו”[3].
הָיְתָה זוֹ טָעוּת כְּפוּלָה. קֹדֶם כָּל” שָׁכְחוּ שֶׁרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא מִי שֶׁהִצִּיל אוֹתָנוּ ” כְּמוֹ שֶׁשָּׁרוּ בְּשִׁירַת הַיָּם “שִׁירוּ לד’ כִּי גָּאֹה גָּאָה”” וְטָעוּת שְׁנִיָּה” שֶׁיִּחֲסוּ לִי הַדַּל” יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְשָׁאוּל הַמֶּלֶךְ.
מֵאָז הוּא הִרְגִּישׁ פָּגוּעַ וְהִסְתַּכֵּל עָלַי בְּעַיִן רָעָה. כַּנִּרְאֶה הוּא חָשַׁשׁ שֶׁאֲנִי זוֹמֵם
לָקַחַת אֶת הַמְּלוּכָה[4]. כַּמּוּבָן לֹא הָיְתָה לִי כָּל כַּוָּנָה כָּזוֹ. מִכָּל מָקוֹם נוֹצַר מַצָּב מְאֹד לֹא נָעִים” שֶׁלֹּא בְּאַשְׁמָתִי.
וְאוּלַי כֵּן בְּאַשְׁמָתִי? אוּלַי הָיִיתִי צָרִיךְ לְהַשְׁתִּיק אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת.
—————————
1. שמואל א יח ב מצוד”ד. ה מצוד”ד.
2. שם ה.
3. שם ו – ז.
4. שם ח – ט.