ט”ו בשבט עבר ובמהירות הבזק. הערמות של הפירות היבשים הוחלפו באוזני המן טריים” ואתם הבשורה שפורים בפתח…
השנה קיבלנו חודש נוסף כדי לתת לנו מספיק זמן להתכונן לפורים באדר ב’.
אבל למה צריך באמת עוד חודש?
כולם מכירים את הסיבה ההלכתית שכל כמה שנים מעברים את החודש האחרון בשנה כדי שחג הפסח ייצא בתקופת האביב.
מבחינה זו אין לחודש אדר א’ משמעות מיוחדת מצד עצמה” וגם לא לתאריכים י”ד-ט”ו. אבל כשמתבוננים לעומק אנו מוצאים כמה רמזים שיש פה בכל זאת משהו מיוחד.
כותב השולחן ערוך בסימן האחרון לחלק אורח חיים: “אין נופלים על פניהם ואסורים בהספד ותענית” אבל שאר דברים אין נוהגים בהם”.
אם כן” בימים אלה החגיגיות מתבטאת בתפילה שלא אומרים תחנון” ואם צריך הספד או תענית לא מקיימים אותם אז. אבל שאר מצוות החג לא עושים (וראה כתב סופר על פרשת תצווה). ובקלות אפשרי שהימים האלו יעברו בלי שישימו לב אליהם.
ולכן ממשיך הרמ”א: “יש אומרים: שחייב להרבות במשתה ושמחה” ואין נוהגים כן – מכל מקום ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים” וטוב לב משתה תמיד” (שו”ע או”ח סימן תרצ”ז וראה ר”ן על מסכת מגילה ו”ב).
פה אנחנו מקבלים מסר אחר לגמרי – כשזה מגיע לעניינים של שמחה יש להחמיר” יש לנסות לאחוז בה בכל הזדמנות שהיא מופיעה. וכך מבין ערוך השולחן: “כלומר דעיקר עבודת ה’ הוא בשמחה” ולכן כשכוונתו לשם מצוה” היא משתה ושמחה של מצוה”.
כל החלק בשולחן ערוך שמדבר על אודות דרך החיים של אדם יהודי – מסתיים במשפט שאם יש דיון לשמוח או לא – תבחר בשמחה.
החיים שלנו עוברים מהר” ולרוב אנו רוצים להספיק כמה שיותר ועוברים מדבר לדבר” ולכן כאן אנו מבינים שהשמחה היא הזדמנות” ואין לתת לה לעבור בלי לנצלה: “שאין השמחה ממתנת לאדם” לא כל מי ששמח היום שמח למחר ולא כל מי שמיצר היום מיצר למחר” (תנחומא פ’ שמיני).
אם כן פורים קטן מלמד אותנו איך לשמוח גם בקטן גם בהבזק מהיר של שמחה” אף שעדיין החגיגות הגדולות ומצוות החג אינן מיושמות במלואן .
כפי שאומרת המשנה: “אין בין אדר הראשון לאדר השני” אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים” (מגילה א'” ד’). כלומר ההבדל בין שני חודשי אדר הוא רק במצוות קריאת המגילה ומתנות לאביונים” שרק באדר ב’ מקיימים אותן. אבל לעניין שמחה יש לקיים גם באדר א’.
ופה אנו עולים שלב: ‘שמחה’ איננה רק שהאדם ישמח את עצמו וייהנה לבד” אלא מבין המשנה ברורה: “מכל מקום ירבה קצת בסעודה” – ובהגהת תשב”ץ כתב דיש להרבות. ורבינו יחיאל מפריש רגיל להרבות ולהזמין בני אדם. וזהו שסיים הרמ”א “משתה תמיד” היינו שטוב להרבות לכבוד הנס שנעשה בעיתים הללו”. השמחה תהיה אמיתית אם נשלב בה “טוב לב”.
בימים אלה יוצא לאור ספרי “הקריאה לשמחה” על פורים.
להזמנת הספר / סדנא / הרצאה על מידת השמחה: 052-3028874ayekot44@gmail.com |
