ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויצא
פרשה נוכחית: וישלח
פרשה הבאה: וישב
 


עֶבֶד עִבְרִי

הרב זיו רוה

"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם".
לכתחילה ברור שעדיף שלא תהיה מציאות של עבד עברי, אלא שישראל כולם יהיו בני חורין ועבדי ה'. בכל זאת, בעיון לעומק בדיני העבד, בתוך מושג העבדות המסודר ע"פ התורה, מצויים ערכים סוציאליים מופלאים, שיש בהם כדי לאפשר למצב שבור להיבנות מחדש. יש הבדל תהומי בין התייחסות התורה לעבדות לבין מה שהיה נהוג באומות העולם, בזמן שבו ניתנה התורה.
עבד עברי שמוכר עצמו מחמת דוחקו נידון בפרשת בהר, אך עבד עברי שפרשת משפטים עוסקת בו, הוא מי שבית דין מכרוהו לאחר שנתפס בגנבתו ואין לו ממה לשלם. על ידי מכירת העבד בבית דין, סכום הגנבה מוחזר, ובכך אדונו מאפשר לו לפרוס את החזר הגנבה לשנות עבודתו. כאשר ישתחרר העבד לחירות שוב איננו בעל חוב, ויכול להתחיל את חייו ממקום נקי וחדש.
נוח יותר לקנות עבד כנעני מעבד עברי. עבד כנעני איננו יוצא אחרי שש שנים, הוא וולדותיו קניין של האדון לעולם, ואפשר למכרם בכל עת. לעומת זאת, תנאי מחייתו של עבד עברי תחת אדונו, צריכים להיות זהים לשל האדון. חז"ל דרשו את הפסוק "כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ" : "עמך במאכל ועמך במשתה. שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן. מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו." אם לעבד יש אישה וילדים בשעת מכירתו, צריך האדון לכלכל גם אותם ולדאוג לצרכיהם.
יכול אדם לומר, 'מה לי ולכאב הראש שבלקיחת עבד עברי? אקנה עבד כנעני ושלום עליך נפשי.' אך התורה מקדימה בעדיפות את ההפך מהסברא התועלתנית של הבעלים, "כשאתה קונה לא תהא קונה אלא עבד עברי" ! וכך צריך לקרא את הפסוק "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד? - עִבְרִי!." יש עדיפות ברורה לעבודה עברית, והתורה מעוניינת בחסד זה, על אף שזה דורש מן הבעלים יותר. קניית עבד עברי היא למעשה עזרה לאדם לשקם את חייו. אדם שהגיע להימכר בגנבתו, חייו מורכבים, ולא בכדי ירד למצב עגום שכזה. יתכן שסביבת גידולו סיפקה לו דרכים לא ראויות, או שצרכים רגשיים בסיסיים נעדרו מחייו, והלך זה והתדרדר.
העבד מגיע לבית אדוניו, עובד עבודות שאין בהן פרך או ביזיון. התורה מכנה את העבד - "אָחִיךָ" , בתואר מכבד ומקרב. העבד רואה את היחסים בין בני הבית, את האמון והאהבה, את ההתנהלות הכלכלית הכשרה. המציאות המתוקנת שעוטפת אותו מאפשרת לו להתיישר ולתקן את דרכיו. התְנאים, הזהים לתנאי האדון שהעבד מקבל, יוצרים הערכה, כבוד ואמון, וממילא יכולת הפנמה של ערכים והדרכה. בתום תקופת העבדות, אחר שספג ציורי התנהלות ערכיים וישרים, ירצה לבנות את ביתו בדרך זו. בעבדות יש יכולת שיקום פוטנציאלית גדולה לאין ערוך מצורת המאסר הנהוגה היום בבתי הכלא. ידוע שהיושבים בבית כלא מרחיבים לעיתים את קשריהם בעולם התחתון, ואחוזים גדולים מהאסירים המשוחררים חוזרים למעגל הפשיעה, ולעיתים מתברגים אף במקום ירוד יותר.
עבד עברי נמכר לזמן הנדרש על מנת להחזיר את חובו, אך לא יותר מתקופה של שש שנים. השביעית, שבה הוא יוצא לחירות, איננה שנת השמיטה, אלא נמנית מהשנה שהתחיל.
"אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לּוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ". מדובר בשפחה כנענית, שאין אדונו יכול לתת לו אלא אם כן הוא נשוי . אם הוא רווק, יתכן וההיקשרות הרגשית לאישה, תגרום לו לרצות להישאר עבד בתום תקופת העבדות, ובזה אין התורה מעוניינת. אם מסר לו רבו אשה, השפחה והוולדות נשארים אצל האדון והעבד חוזר לאשתו ולילדיו.
"וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי. וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם." כאן יש תפנית. התורה מאפשרת לעבד להישאר אצל האדון, אך אין זה דבר רצוי. החוב הוחזר והעבד ראוי שיצא לחירות, אך הוא מעוניין להמשיך את עבדותו. גם אדונו צריך לרצות שיישאר, כי כאמור יש כאן גם השקעה מצדו. הישארותו אצל האדון אפשרית עד שנת היובל הנקראת "עֹלָם" – עולם היובל, אז העבד שהפך עצמו לקניין חול חוזר להיות קניין של ה'.
"וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ", באותו איבר ששמע בסיני "לֹא תִגְנֹב", והלך וגנב. וכן שמע "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים" , ולא עבדים לעבדים, והלך וקנה אדון לעצמו. מן האוזן יוצא דם, מידה כנגד מידה לכך שהעבד התנכר לאות הדם שעל המשקוף ועל שתי המזוזות, שבו יצאו ישראל מעבדות לחירות. "וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת", אמר הקב"ה אני פתחתי לו פתח הבית לצאת לחופשי והוא סגר עליו פתח הבית להיות עבד, לפיכך ילקה בפתח.
בעולם העתיק, היתה העבדות בעמים אחרים ניצול נוראי, ללא תנאים ומשפילה צלם אנוש. בהדרכת התורה ניתן לגלות יופי, אצילות וערכיות של ממש, המאפשרים לחיים חדשים לצמוח מתוך משבר, ומהווים אידיאל סוציאלי לאנושות כולה.



מאמרים נוספים מעלון פרשת משפטים תשע"ט:
ציון במשפט תיפדה - הרב דב ביגון
עשרה כללים של האדם העמיד - הרב שלמה אבינר
אנשי קודש - הרב אלישע וישליצקי
לפנים משורת הדין - הרב יורם אליהו
הלב שמתחת לחושן המשפט - הרב חגי לונדין
מתן תורה וקבלת תורה - הרב דוד לנדאו
תורת המשחקים - הרב ליאור אנגלמן
גבריות בנישואין - אסתר אברהמי
צבע טרי - הרב יואב מלכא

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: