דבר תורה קצר לפרשת יתרו
בפרשת יתרו” אולי הפרשה החשובה ביותר בתורה” אנו מקבלים את עשרת הדברות. הדיבר הראשון הוא “אנוכי ה’ אלוהיך”; דיבר שאמור לתת את קריאת הכיוון לכל חיינו. מעבר להסבר הפשוט על חובת האמונה בה'” ישנו גם הסבר עמוק יותר על פי תורת הסוד: התביעה המוסרית הפשטנית” הדורשת מן האדם להקריב את אושרו למען הזולת” נובעת מתוך תפיסת עולם מוטעית כי יש ‘אני’ ויש ‘אחר’. העולם” בהסתכלות חיצונית” מורכב מפרטים רבים המפורדים זה מזה ועל כן נדמה כי טובת האחד אינה בהכרח טובת השני. חשיבה כזו מביאה למסקנה כי עלי להיות אומלל ולהקריב את עצמי למען האחרים. אולם מבט עמוק מבחין כי המציאות כולה” על כל מורכבותה” איננה אוסף של פרטים טכניים הנפרדים זה מזה” והמנצלים זה את זה – אלא יחידה אחת! בעת שבה פרט מסוים במציאות ממצה עצמו עד תום – העולם כולו נהיה שלם יותר. ניתן להביא דוגמא מגוף האדם: כאשר ‘כואב’ לאצבע אז הגוף כולו חש כאב; והפוך” כאשר האצבע בריאה אזי הגוף כולו שותף לכך. במילים אחרות” באדם מקננת תחושה פנימית” צודקת” שבאישיות הפרטית שלו” מצוי העולם כולו. ניתן לכנות זאת ‘אנוכיות עליונה'” ובעלי הסוד מצאו זאת רמוז במילים: “אנוכי – ה’ אלוהיך”; האלוהות מופיעה בתחושת האנוכיות של האדם. בהתאם לזאת השגת הקדושה על פי המוסר היהודי” איננה תובעת הקרבה עצמית אובדנית הממעיטה את המימוש האישי” אלא אדרבה – קדושה ישראלית כוללת בתוכה גם מימוש עצמי” אושר אישי וחופש פרטי. מובן שבעולם הזה” המצומצם והמוגבל” טובתנו האישית מתנגשת לא פעם עם טובת הכלל” ומכיוון שכך אנו נדרשים לעתים להקריב את הסיפוק העכשווי לצורך אידיאל עליון ורחוק יותר שכעת (!) אנו לא חשים ממנו שום תחושת מיצוי וסיפוק. אולם יש לזכור שזהו מצב זמני” ובחשבון הנצח – גם הטובה האישית תבוא לידי סיפוקה המלא; בעולם הזה או בעולם הבא. האנוכיות במובנה העליון היא – ה’ אלוהיך.
