מיהו הפרוש הנוהג במידת הפרישות המתוארת בספר מסילת ישרים? הוא האדם שנמנע מהנאות שאינן הכרחיות.
זו מדרגה עבור יחידים” ולא עבורנו” כללות העם. מותר לנו ליהנות מן החיים” בתנאי שאלו הנאות כשרות ולא בהגזמה” שכידוע יש לנו ללכת בדרך האמצע: מחד” לא להינזר מענייני העולם הזה” ומאידך לא לשקוע בהם.
אנו”מידת הפרישות אינה עבודתנו” אלא עבודתנו היא מידת הזהירות” שלא לעשות עבירות” מידת הזריזות” לעשות את המצוות” ומידת הנקיות” לא לעשות עבירות שכולם נכשלים בהן ולחשוב בטעות שזה מהווה היתר. לכן” מותר לנו לקחת מהעולם הזה הנאות כשרות.
אבל יש יחידים שלוקחים מן העולם הזה רק מה שהכרחי וחיוני. השאר אינו מעניין אותם. הם אינם מרגישים שמפסידים משהו. דברים אחרים מעניינים אותם ומלהיבים אותם” דברים רוחניים” דברים מוסריים.
אך אותו פרוש הוא לנו למגדלור” כי אם הוא יכול להימנע מכל הנאה מיותרת” אז אנחנו יכולים להסתפק בהנאה כשרה ובמידה נכונה.
אנחנו לא ננסה להיות פרושים. לא נצליח. ובכלל” טרם סיימנו את העבודה שלנו. אבל אנו מסתכלים עליו בחרדת קודש ובהערכה. ובזה” הוא מושך אותנו כלפי מעלה” הוא מרים אותנו.
אשרינו” עם ישראל” שיש כאלה בתוכנו. כמובן” הם מסתירים את פרישותם בגלל ענוותנותם” אבל לבסוף אנו מגלים ומעריצים אותם. אנו לומדים מהם מה שנוגע לנו” ואומרים: מתי יגיעו מעשינו למעשי הפרושים.
כי לנו יש עדיין עבודה קשה – לא לחטוא ולקיים חובותינו. זו עבודת ד’ שלנו.