שיחות הרב אלישע וישליצקי זצ”ל לפרשת השבוע
בעימות שבין פרעה לבין משה רבנו ואהרן הכהן בפרשתנו יש עליית קומה; נראה שבפעם הראשונה חלה איזו התרצות אצל פרעה בדבריו:
“וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת ד’ אֱ-לֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים” (שמות י” ח)
אבל מתברר שפרעה נשאר עדיין בטעות עמוקה” בעיוות” שאולי אפשר להבין אותו בשפה האנושית; הוא אומר:
“לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ד’ כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה”. (שם” יא)
כי הוא חושב שעבודת ה’ היא פולחן” מין טקס כזה” חיצוני-מסגרתי. אבל משה רבנו אומר לו:
“בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ד’ לָנוּ”. (שם” ט)
כל העם. יציאת מצרים איננה יציאה פרטית” כיתתית” קבוצתית. ואין היא יציאה של פרטים כאלה ואחרים” אלא יציאה של הכלל כולו.
אולי משום כך פרשיית האור והחושך משמשת על פי חז”ל בירור נוקב מי הם פושעי ישראל. הם אלה שלא רצו לצאת” אלה שפרשו מן הכלל” אלה שכפרו בעיקר. זהו המקור לדברי בעל ההגדה על הבן הרשע” אשר הוא מי שמוציא את עצמו מן הכלל – שכפר בעיקר. ומשום כך” גם הביטוי שמופיע בדבריהם: “מגיד שמאחר שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע…” (רש”י שמות יב” כב ע”פ מכילתא) מה פירוש הדבר ‘אינו מבחין'” הרי לכאורה בין צדיק ורשע צריכה להיות אבחנה ברורה?
אלא” כיוון שניתנה רשות למשחית להשחית; אם הכלל אינו ראוי” אז גם הפרטים הם חלק מהכלל וממילא” הם נמצאים בסכנה. אין מושג של יציאה מהכלל.
ולכן “וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר” (שם” יב” כב) איננה מצווה לדורות” אלא רק לדור יוצאי מצרים.
וזה אולי חלק מהנקודה של התשובה הפנימית לשאלה “מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם” (שם” יב” כו); אם נולדנו ככלל” אם נפשנו קשורה לכלל” אז זהו סוד העבודה. סוד העבודה אינו מתחיל מהציווי אלא מהקשר הנשמתי לאומה כולה.
“יהי החודש הזה סוף וקץ לכל צרותינו” תחילה וראש לפדיון נפשנו”” ושבת שמחה ומצמיחה וטובה לנו” לכם ולכל ישראל.
