מְגִלַּת דָּוִד 10
יָצָאתִי לַדֶּרֶךְ” אֶל שָׁאוּל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל” כְּדֵי לְנַגֵּן לְפָנָיו וּלְחָלְצוֹ מֵרוּחוֹ הָרָעָה.
אָבִי שָׁלַח אִתִּי מַתָּנָה לַמֶּלֶךְ” חֲמוֹר עָמוּס בְּלֶחֶם” נֹאד יַיִן” וּגְדִי עִזִּים [1].
עָמַדְתִּי מוּל הַמֶּלֶךְ מָלֵא חֶרְדַת קֹדֶשׁ. רוֹאִים עָלָיו שֶׁהוּא לֹא רַק מֶלֶךְ” הוּא גַּם תַּלְמִיד חָכָם גָּדוֹל” אִישׁ מְלֵא יִרְאַת ד’ וּקְדֻשָּׁה. אַשְׁרֵינוּ שֶׁזָּכִינוּ לְמֶלֶךְ כָּזֶה.
הַמֶּלֶךְ חִיֵּךְ אֵלַי בְּאַהֲבָה. הוּא נִסָּה אוֹתִי כַּמָּה יָמִים” וּמְאֹד מָצָאתִי חֵן בְּעֵינָיו [2].
– דָּוִד בֶּן יִשַׁי” הַאִם אַתָּה מוּכָן לְהִשָּׁאֵר אֶצְלִי בְּאֹפֶן קָבוּעַ ?
אֵינִי יוֹדֵעַ מָה הוּא מָצָא בִּי הַדַּל וְהֶחָדֵל” אַךְ אִם זֶה רְצוֹנוֹ שֶׁל מַלְכֵּנוּ” גַּם אֲנִי וַדַּאי רוֹצֶה.
– כֵּן אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ.
הוּא שָׁלַח שָׁלִיחַ אֶל יִשַׁי אָבִי:
– “יַעֲמֹד נָא דָּוִד לְפָנַי כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינַי” [3].
הַמֶּלֶךְ קֵרֵב אוֹתִי מְא ֹד. לֹא הִשְׁתַּמֵּשׁ בִּי רַק כְּדֵי לְנַגֵּן לְפָנָיו” גַּם עָשָׂה אוֹתִי לְנוֹשֵׂא כֵּלָיו” כְּלוֹמַר עוֹזְרוֹ הָאִישִׁי. הוּא מַכְנִיס אוֹתִי בְּעִנְיְנֵי הַמְּלוּכָה” מֵטִיל עָלַי מְשִׂימוֹת וְאַף מִתְיַעֵץ אִתִּי.
אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁכָּל זֶה אֵינוֹ מִקְרִי. זֶה שַׁיָּךְ לְסֵדֶר הַהַנְהָגָה הָאֱ-לֹהִית.
מְאֹד מְצַעֵר אוֹתִי שֶׁרוּחַ אֱ-לֹהִים רָעָה שׁוֹרָה עָלָיו לִפְעָמִים. אָז אֲנִי מְנַגֵּן לְפָנָיו שִׁירֵי קֹדֶשׁ עֶלְיוֹנִים” קְדוֹשִׁים וְנִשְׂגָּבִים מִתּוֹךְ נִשְׁמָתִי” וְאָז רוֹוֵחַ לוֹ וְטוֹב לוֹ.
אַשְׁרַי שֶׁאֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר בִּמְעַט לְמַלְכֵּנוּ הַנַּעֲרָץ.
————————————
1. שמואל א טז כ.
2. שם כא.
3. שם כב.