ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים

פרשה נוכחית: בראשית
פרשה הבאה: נח
 


שני צדדים של מטבע בנישואין?

אסתר אברהמי

שני התקשרה ואמרה שהיא לא בטוחה שהיא באמת רוצה להיפגש, כי לדעתה אין טעם. היא כבר לא אוהבת את גיל וכנראה שגם הוא לא אוהב אותה. אז בשביל מה לעשות מאמץ שאין לו ערך... אמרתי לה שמכיוון שהתקשרה, אני משערת שהיא מעוניינת להציל את הנישואין. "כן. נכון. אבל רק בגלל שאני פוחדת מה יהיה בעתיד וכואב לי על הילדים.... אבל גם ככה הם סובלים. כבר קבענו פגישה בבית הדין הרבני".
"אף פעם לא מאוחר ", עניתי לה. "בבית הדין ישמחו לבטל את הפגישה. צעד גורלי כזה, מחייב שיקולי דעת ופעולות מתונות. חיכיתם עד עכשיו, אז כדאי שנבדוק ביחד את המשך דרככם...."
כששני הגיעה לפגישה, נראתה נסערת ביותר. "הבוקר רבנו, כרגיל. הוא הודיע לי, שלא יוותר על משמורת משותפת עם הילדים והבטיח שיעשה לי חיים קשים. מה יהיה?? אני פוחדת....". שני דיברה בשטף, בניסיון להוכיח שהיא צודקת וגיל טועה. היא תלתה בי עיניים שמבקשות הבנה והסכמה לדבריה. הבנתי את מצוקתה. שאלתי, כיצד הצדקת דבריה, תשפר את מצבם הזוגי? הרי גם הוא כנראה בטוח שהוא צודק. "את רוצה להיות צודקת או שמחה ואהובה?" שאלתי.
"אני לא מבינה אותך. הרי אם אני צודקת, הוא חייב להסכים איתי וככה לא נריב ".
"כשאת אומרת "חייב", אני מבינה שאת דורשת ממנו להסכים איתך. זה נכון?"
"ברור. אני שמחה שאת מסכימה איתי." ענתה מיד. התחושה שלי הייתה שחסרה לה הידיעה שישנם כיווני חשיבה שונים אפשריים ולגיטימיים. לכן שאלתי: "הוא גם אומר שהוא צודק ודורש שתסכימי איתו?"
"זה בדיוק מה שקורה. לכן אנחנו רבים כל הזמן. מה פתאום שאסכים לדברים ההזויים שהוא אומר!"
"ייתכן שאף הוא סובר שדברייך הזויים?" "כן. ככה הוא אומר. הוא מעליב אותי, כשהוא אומר שאני רואה רק את עצמי ודורשת ממנו לעזור בבית כמו שנראה לי ושאני לא מתחשבת בו. את יודעת כמה אני טורחת בבית ואפילו מכינה אוכל שהוא אוהב? הוא חושב רק על עצמו ורוצה שאתנהג כפי שנראה לו... אני לא מוכנה שיכתיב לי איך לחיות."
"אם הוא היה כאן, מה לדעתך היה אומר?" "הוא היה מתווכח ואומר שאני מכתיבה לו וזה בדיוק מה שהוא עושה לי. הוא לא מבין שיש דברים שאני מחליטה בהם, כי אני מבינה בהם יותר ממנו. כך גדלתי. אבא שלי קיבל את ההחלטות של אמא שלי בבית."
"האם ייתכן שאביך התנגד, אבל לא רצה להתווכח וקיבל בלית ברירה, רק כדי שיהיה שקט?"
"כן. אמא שלי מאד דעתנית ואבי טיפוס שקט. יכול להיות שהוא נכנע לה, כי הוא לא סבל מריבות בבית. " שני שתקה ונראתה מהורהרת. אח"כ אמרה בשקט: "את יודעת, היא תמיד זלזלה באבא ואמרה שהוא לא גבר כמו שצריך. הוא היה מסתגר ואח"כ יוצא החוצה. היה לי עצוב. אף פעם לא הזמנתי חברות. התביישתי."
לאחר שתיקה שאלתי:"האם את מוצאת דמיון בין הזוגיות שלכם והזוגיות של הורייך?" שוב שררה שתיקה בחדר. " נראה לי שכן.." אמרה לבסוף. אוי. אולי אני עושה לילדים שלי את מה שהורי עשו לי... אני גם מחשיבה את עצמי לדעתנית... אבל אבא שלי לא התנגד וגיל מתנגד ועוד איך!
"אז אולי גיל לא רוצה להיות כאביך וחשובה לו הנוכחות העצמית שלו?"
"ייתכן. ולכן הוא גם לא מוותר לי?"
"ייתכן גם שהוא לו מוותר לך, כי הוא לא מוותר עליך", הדגשתי. "על זה לא חשבתי", אמרה בעצב. "אולי אני חשובה לו ולא ראיתי כי הייתי עסוקה עם עצמי....".
"הנה, גילית עתה שיש ערך חשוב לשיקולי דעת מחודשים. עד הפגישה הבאה, כדאי שתתמקדי בתובנות הבאות:
לא הצדק חשוב, אלא ההרגשה הזוגית החיובית.
הפנמת חלק מדפוסי ההתנהגות של אמך, באופן לא מודע.
כדאי לאמץ את המחשבה שכנראה גיל לא מוותר עליך.
שני יצאה מהורהרת ואני חשבתי לעצמי: הלוואי שזו התחלה, של שיקום חיי הנישואין שלהם....

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: