ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: עקב
פרשה נוכחית: ראה
פרשה הבאה: שופטים
 


יצירת עם ישראל

הרב דוד לנדאו

המהר"ל מברר בטרמינולוגיה המיוחדת שלו, שענייננו אינו קדושת הפרט, שקיימת גם אצל גויים בצורת חסידי אומות העולם, אלא קדושת הכלל. ספר בראשית הוא הקדמה. בתחילה, גילוי שם ד' היה דרך יחידים - שם, עבר, וכדומה - ואז מתחדשת פניה אלוהית אל עם. האבות הם אבותינו, לכן ראשית הפניה מופיעה אצל אברהם אבינו, לו נאמר "ואעשך לגוי גדול" . הודעת שם ד' בעולם חייבת להיעשות על ידי המציאות של עם, עם ד'. שמו של ישראל קשור בשמו של הקדוש ברוך הוא: "שמנו קראת בשמך". לכן אחרי "בראשית-נח" שהן זוג פרשיות כלל אנושיות, בזוג השני "לך לך-וירא", מופיע החידוש של "ואעשך לגוי גדול", שהוא בפעם הראשונה פניה אל עם. אברהם אבינו הוא הכנה לגוי גדול, התחלה להיסטוריה חדשה בעולם, קדושה ציבורית, קדושה אלוהית שמתגלה בציבור. אבל אברהם אבינו עדיין אינו עם, הוא הכנה: "ואעשך לגוי גדול". אצל יעקב אבינו מתחיל להתרקם ציבור, השבטים הם כבר יסודי העם, והעם עצמו מופיע ביציאת מצרים. כשם שאדם משועבד עדיין אינו אדם, כך עם משועבד איננו עדיין עם. ההיסטוריה האלוהית החדשה של עם זה מתחילה ביציאת מצרים. על כן, כל התורה כולה קשורה ליציאת מצרים, לא רק החגים המיוחדים שלנו - פסח, שבועות וסוכות - הם זכר ליציאת מצרים, אלא אפילו ראש השנה ויום הכיפורים, הכלל-קוסמיים, הם זכר ליציאת מצרים. גם משה רבינו והתורה מופיעים מתוך יציאת מצרים. משה רבינו, ישראל והתורה - שלושתם עניין אחד. משה רבינו ה"שקול כנגד כל ישראל" , הוא ש"קיבל תורה מסיני" ונתן את התורה לישראל. הכל התחיל ביציאת מצרים.
אכן העניין המיוחד של הפרשה השניה של חומש שמות הוא התגלות ד' לעם ישראל כשהוא כבר במצב של עם. אנו עם המורכב כולו מנכדי האבות, שעמם נכרתה ברית אבות. מן האבות האלה נוצר "עם זו יצרתי לי" , דרך כל השלשלת של ספר בראשית עד שמתגלה החידוש הגדול של עם החירות. אבל לפני כן, יש שתי פרשיות של הכנות הכרחיות ליציאת מצרים, "שמות-וארא", עד אשר "ביד חזקה יגרשם מארצו" . עכשיו נפגשים בגמר מלאכה של הטיפול האלוהי, של מעשה ד' הנורא של המעבר מהאבות אל הבנים, של עשיית עַם הבנים משורש האבות .

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: