וּבְכֵן” נִמְשַׁחְתִּי לְמֶלֶךְ. כַּמּוּבָן אֵין זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁכְּבָר הַיּוֹם אֲנִי מֶלֶךְ. וַדַּאי הַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה. אַךְ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים אֶהְיֶה מֶלֶךְ. מָתַי? לֶא-לוהים פִּתְרוֹנִים. כֵּיצַד? לֶא-לוהים פִּתְרוֹנִים. בֵּינְתַיִם עָלַי לְהִתְחַזֵּק בִּקְדֻשָּׁה” בְּטָהְרָהּ” בַּתּוֹרָה” בְּמִצְווֹת” בִּגְבוּרָה — כְּדֵי לִהְיוֹת רָאוּי לְתַפְקִיד זֶה. לְפָחוֹת” בֵּינְתַיִם הִרְוַחְתִּי שֶׁאֲנִי כְּבָר לֹא מְנֻדֶּה בַּבַּיִת. אֲנִי שַׁיָּךְ וְשֻׁתַּף עִם הַמִּשְׁפָּחָה. בָּרוּךְ ד’.
– דָּוִד !
– כֵּן.
– קוֹרְאִים לְךָ לְבֵיתוֹ שֶׁל שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ.
– אֲנִי ?! לְשֵׁם מָה ?
– לֹא יָדוּעַ. רוּץ מַהֵר.
כַּאֲשֶׁר הִגַּעְתִּי לְשָׁם הִסְבִּירוּ לִי :
– מֵאָז שֶׁמַּלְכֵּנוּ הַגָּדוֹל נִנְזַף עַל יְדֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא פַּעֲמַיִם” מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מִלֵּא אֶת שְׁלִיחוּתוֹ” וְלָכֵן הוּא יֻחְלַף בְּיוֹם מִן הַיָּמִים” מֵאָז הוּא שָׁרוּי בְּרוּחַ רָעָה מִמְּרוֹמִים. הוּא מְדֻכָּא שֶׁלֹּא עָשָׂה רְצוֹן ד’. רוּחַ א-לוהים רָעָה מְבָעֶתֶת אוֹתוֹ.
– כֵּן” אֲנִי מֵבִין. וְאֵיךְ זֶה קָשׁוּר אֵלַי ?
– עֲבָדָיו הִצִּיעוּ לְהָבִיא מִישֶׁהוּ שֶׁיּוֹדֵעַ לְנַגֵּן בְּכִנּוֹר” שֶׁיְּנַגֵּן לְפָנָיו בְּכָל פַּעַם שֶׁתִּהְיֶה עָלָיו רוּחַ א-לוהים רָעָה” וְאָז הַמֶּלֶךְ יַרְגִּישׁ טוֹב. וְשָׁאוּל מַלְכֵּנוּ הִסְכִּים [1].
– אֲבָל לָמָּה אֲנִי ? אֵין זֶה הַמִּקְצוֹעַ שֶׁלִּי. אֲנִי בְּסַךְ הַכֹּל רוֹעֶה צֹאן.
– יָדוּעַ לָנוּ. אֲבָל אִישׁ חָכָם מְאֹד מִיּוֹעֲצֵי הַמֶּלֶךְ” וּשְׁמוֹ דּוֹאֵג” אָמַר שֶׁאַתָּה לֹא רַק יוֹדֵעַ נַגֵּן” גַּם גִּבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה” וּנְבוֹן דָּבָר” וְאִישׁ תֹאַר וד’ עִמְּךָ [2].
– וַדַּאי לֹא. אֲנִי דַּל וְחָדֵל. אַךְ מָה כָּל זֶה קָשׁוּר לַנִּגּוּן ?
– הָבֵן” לֹא דַּי בִּסְתָם מוּסִיקָה. צָרִיךְ קְדֻשָּׁה א-לוהית בְּתוֹכָהּ. וְלָכֵן בָּחֲרוּ בְּךָ.
– אָמַרְתִּי אֲנִי דַּל. אַךְ אִם זֶה רְצוֹן מַלְכֵּנוּ הַנַּעֲרָץ” אֶעֱשֶׂה כְּמֵיטָב יְכָלְתִּי.
——————————–
1. שמואל א טז יד-יז.
2. שם יח.