אומה גדולה מתחילה בתינוקות קטנים / רויטל שנור.

פרשת שמות מתארת לנו בפסוק אחד” איך הפכנו ממשפחה בת שבעים נפש לעם – זה התחיל בילודה. כותב הרש”ר הירש: “על הדור הזה לא יסופר לנו דבר מלבד ריבויו ה בלתי רגיל… חזקים היו ילדיהם” בריאים ובני קיימא…הם נשאו בקרבם שפע של כוחות רוחניים וגשמיים” (שמות א” ז).
תינוקות בריאים בעלי שפע כוחות- הם התשתית להתפתחות עם נגאל. האם בדור שלנו אנחנו משכילים לזכור זאת? האם אנחנו כחברה ישראלית מכבדים את המקום של התינוקות ושל הטיפול הראוי בהם? לא בטוח.
בישראל תשע”ט אוהבים תינוקות אבל לא תמיד משקיעים בהם מספיק. דו”ח ארגון המדינות המפותחות קבע השנה שישראל משקיעה בילדים בני 0-3 פחות מכל מדינה מפותחת אחרת. נתון עצוב לכל מי שמכיר את המחקרים הקובעים שכל שקל המושקע בגיל הרך עשוי לחסוך כעשרה שקלים של השקעה בהמשך הדרך!! הגיל הרך עדיין נתפס כלא מספיק חשוב כדי שנשקיע בו הרבה כספים ומחשבה.
התבוננו לדוגמא במתרחש בענף מעונות היום. באופן סימבולי” הענף הזה מאומץ בשני בתים שאף אחד מהם אינו טבעי לו. הוא משויך למשרד הכלכלה והתעשייה ובו זמנית למשרד העבודה” הרווחה והשירותים החברתיים. הצהרת המשימה העיקרית של שני המשרדים אינה עוסקת בהתפתחות ילדים או בחינוך. האילוצים שקבעו זאת בעבר אינם רלוונטיים עוד. השארת המצב הזה מאפשרת פתח לתפיסה מצערת לפיה תינוקות צריכים רק להיות מושגחים בזמן שההורים שלהם עובדים. לפיכך הפיקוח על המסגרות שלהם נתון בידי המשרדים העוסקים בכלכלה ובעבודה של המדינה שלנו.
זו גישה שמתאימה לעם של עבדים” עבדי זמן שזקוקים רק לשקט תעשייתי מקטנטנים בשעות העבודה. זה לא מתאים לעם עברי” העומד מעבר לתרבות המערבית שרודפת אחרי הכסף ושומר על ערכיו. זה לא מתאים לעם שרואה את התינוקות כעתידו. בהקשר זה מהדהדות מילותיו של הראי”ה קוק שאמר: “מובן הדבר שכשמעמידים את יסוד החיים רק על העבודה והפרנסה” אין לילדות זכות מצד עצמה…לא כן הוא לפי ההכרה האידיאלית” המערכת את החיים לפי הטוהר שבהם” לפי הטוב והחסד הנמסך בקרבם.” (מאמרי הראי”ה” דרשה בעת חנוכת ת”ת ברחובות)
למרבה הצער” כחברה” איננו מעריכים מספיק את גודל המשימה בה עסוקות המטפלות בתינוקות. הרי היינו צריכים לשאת על כפיים את המטפלות המוצלחות ולהעניק להן פרסים. איננו מבינים עד כמה משמעותיות החוויות הראשוניות שחווים פעוטות. אלה חוויות שבונות את הנפש. הגיע הזמן שכמדינה וכחברה נכיר בקריטיות של טיפול איכותי בתקופת הינקות. זה הרבה מעבר להשגחה על התינוקות” זה טיפוח ופיתוח של הכוחות הטמונים בהם.
בישראל של היום מיטלטלת התיבה של הטיפול בגיל הרך במים סוערים. התחום הזה נלחם בגלים” משתדל להשתפר מקצועית ומייחל שקובעי המדיניות יושיטו לו יד ארוכה. עד שזה יקרה” נשנה קצת בעצמנו. נעריך את המטפלות ונייקר את פועלן. נכבד את מנהלות המעון הטובות” לא פחות מאת מנהל הבנק שלנו. נזכור שבידי המעונות מופקד” למשך כמה שעות בכל יום” ההון האנושי של העתיד שלנו. פרשת שמות מזכירה לנו: אומה גדולה מתחילה בתינוקות קטנים.
רויטל שנור היא פסיכולוגית חינוכית ואם לילדים. לתגובות: alefbet.r@gmail.com