נושא בעול עם חברו

כאשר העביד פרעה את בני-ישראל בפרך” הוא מינה שוטרים מבני ישראל שידאגו שהם יעשו את עבודתם כראוי. שוטרים אלו היו צדיקים גדולים” הם ריחמו על בני ישראל” לא האיצו ולא דחקו בהם להשלים את כמות האבנים שדרשו המצרים להכין” וכשגילו זאת המצרים הם היכו אותם. על זה נאמר” “ויוכו שוטרי בני ישראל…” נאמר במדרש רבה” “מכאן אתה למד שהיו כשרים ומסרו עצמם על ישראל וסבלו מכות כדי להקל מעליהם…”
שילם להם הקב”ה שכרם” וכשאומר משה לה’ במדבר” שאינו יכול לשאת את משא העם לבדו” אומר לו ה’ שייקח 70 זקנים “…מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו” (במדבר יא” טז). נאמר במדרש תנחומא שמשה אמר כי אינו יודע כיצד לבחור אותם” “אמר לו אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו” אותן הזקנים והשוטרים שמסרו עצמן ללקות עליהם במצרים במתכונת הלבנים הם יבואו ויטלו בגדולה זו… ולפי שמסרו עצמן ללקות על הצבור לפיכך ונשאו איתך במשא העם… מכאן אתה למד שכל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקדש”. אותם השוטרים שהיו מוכנים לסבול ולקבל מכות במקום חבריהם” זכו להיות מנהיגי העם ולשאת בעול הציבור.
תכונה זו התגלתה במשה רבינו בצאתו לראות את מצבם של ישראל במצרים. נאמר שם (שמות ב” יא) ” ויצא אל אחיו וירא בסבלותם”. נאמר במדרש רבה “שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר” חבל לי עליכם מי ייתן מותי תחתיכם… והיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהם”. ומדרש נוסף מציין אף את עזרתו לבנות יתרו” “אף כשהיה במדיין… לא הניח ענוותנותו” ראה בנות יתרו מצטערות” ולא נתגאה מלעמוד ולדלות להן…” משה רואה את אחיו סובלים” נותן להם כתף כפשוטו ומסייע להם בעבודת הפרך. ואף כשרואה את בנות יתרו” למרות היותן זרות לו אין הוא יכול לשאת את צערן” הוא מגרש את הרועים ומסייע להן. בזכות זאת זכה להנהגה. נאמר במדרש” אמר לו הקב”ה “אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל ונהגת בהם מנהג אחים” אני מניח את העליונים ואת התחתונים ואדבר עמך”…
חז”ל ציינו במסכת אבות פרק ו'” שבין 48 הדברים שהתורה נקנית בהם נמצאת המידה “נושא בעול עם חבירו”. ומבאר ה’תפארת ישראל’ שזה גם בטרחת הגוף גם בהוצאה ממונית” “והן בצער נפשו… והן כשחסר לחבירו בעניינים זמניים או נצחיים” לא יחוש מלטריח את עצמו לייעצו” ללמדו” לטובתו בעוה”ז ובעה”ב”.
נישא בעול עם החבר” להיות עמו בצרתו” לייעץ לו כשהוא צריך וסתם ללוותו כשקשה לו. זו מידה נפלאה מאוד ונצרכת מאוד לכל אדם” שיהיה לו חבר כזה קרוב” שמלווה” שמייעץ” שמצטער בצרתו באמת. מי שיודע ללוות כך את חברו” זוכה לסיעתא דשמיא בכל מעשיו ומהלכי חייו.
לילדינו חברים רבים וצריך ללמדם מידה זו של ‘נושא בעול עם חברו’. שמח בשמחתו מצטער בצרתו ואף מוכן ללקות ולסבול במקומו” כמו שעשה משה לישראל” וכמו שעשו שוטרי בני ישראל לחבריהם. זו תיקרא חברות אמת ויזכו על ידה להיות אהובים לפני המקום.