“וירא בסבלותם” מלמד שהתבונן פנימה אל תוך סִבלם על כל רבדיו: סבל גופם נפשם רוחם ונשמתם ולא חסר לוֹ ולוּ תו אחד או רושם דק מחוויה מטלטלת זו של התפשטות רשעת מצרים בהווית חייהם. היה משה מצויד באותם כישורים ואיכויות המאפשרים לו את עומק החידור הזה” ולא רק כמביט מן הצד במחזה החולף לפניו שאין לו בו אחיזה והתערות ממשית” אלא ידע למזג את חוש הראות החיצון והפנימי יחדיו” את ראיית העין והלב” וממיזוגם עלתה ונשקפה לפניו תמונת סבלם המדויקת של בני ישראל עד שבא למידה של “עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו ואראהו בישועתי”. זהו עומק המשמעות של מידת “נושא בעול עם חברו” שהוא מרגיש כובד העול הרובץ על חבירו בכל בחינות המועקה ואופן טעימת מרירותה בכל תא חי בגופו.”נתן עיניו וליבו להיות מיצר עליהם” כאילו זו צרתו שלו. וממילא “בצרתם לו צר” ולא יוכל לעמוד מן הצד כאילו אין הדבר נוגע לו כלל ויעשה כל שביכולתו לפרוק עול חברו מעליו. אבל כשחסר ההרגש וההשגה הכפולה הזו של העין והלב יחדיו בצרת הזולת כבר יתכנו ביניהם פירוד ונבדלות ויפטור עצמו מלהתעסק בישועתו או לכל הפחות להקל מצבו.