מְגִלַּת דָּוִד 8
כֵּיוָן שֶׁהוֹדִיעוּ לִי שֶׁקּוֹרְאִים לִי הַבַּיְתָה כִּי הִגִּיעַ שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא” רַצְתִּי הַבַּיְתָה בְּכָל כּוֹחוֹתַי.
נִכְנַסְתִּי הַבַּיְתָה וְאָכֵן הוּא שָׁם. כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי אוֹתוֹ כִּמְעַט הִתְעַלַּפְתִּי מֵרֹב חֶרְדַת קֹדֶשׁ.
שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא הִבִּיט בִּי בְּמַבָּט עָמֹק” שָׁקַע בְּתוֹךְ עַצְמוֹ” הִזְדַּעֲזֵעַ וְאָמַר:
– ד’ אָמַר לִי לִמְשֹׁחַ אוֹתוֹ לַמֶּלֶךְ [1].
וּמִיָּד הוּא הוֹצִיא מִתִּיקוֹ קֶרֶן עִם שֶׁמֶן” וּמָשַׁח אוֹתִי [2]” עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לַחְשֹׁב עַל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ.
מִיַּד הִרְגַּשְׁתִּי שִׁנּוּי פְּנִימִי עָצוּם. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי הוֹפֵךְ לְאָדָם חָדָשׁ [3]. חַשְׁתִּי שֶׁנּוֹשֶׁבֶת בִּי רוּחַ ד’ [2]” רוּחַ גְּבוּרָה [4] רוּחַ גְּבוּרָה לְהַצָּלַת עַם יִשְׂרָאֵל.
אֲנִי מֵבִין שֶׁעֲדַיִן אֵינֶנִּי מוֹלֵךְ בְּפֹעַל” שֶׁנְּחוּצָה הַסְכָּמַת הָאֻמָּה. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה יָכֹל לָקַחַת זְמַן רַב” אוּלַי שָׁנִים רַבּוֹת יַעַבְרוּ עַד שֶׁהָעָם יַכִּיר בִּי וְיִרְצֶה אוֹתִי.
אֲבָל אֲנִי כְּבָר לֹא דָּחוּי” לֹא חָשׁוּד שֶׁנּוֹלַדְתִּי מִחוּץ לַנִּשּׂוּאִין.
עֲדַיִן לֹא קָלַטְתִּי מָה קָרָה לִי. רַק אֶתְמוֹל הָיִיתִי רוֹעֶה צֹאן מִסְכֵּן וְדָחוּי” מְבֻזֶּה וּמֻרְחָק” וּכְבָר הַיּוֹם אֲנִי מֶלֶךְ ! אֵינִי מַאֲמִין ! וְכִי אֲנִי הַקָּטָן וְהַדַּל רָאוּי לִמְלֹךְ ? מִי אֲנִי בִּכְלָל ? אֵין לִי שׁוּם נִסָּיוֹן.
אֲבָל מִי מֵבִין אֶת דַּרְכֵי ד’ ! עָלַי לְהִתְחַזֵּק.