ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שלח לך
פרשה נוכחית: קרח
פרשה הבאה: חוקת
 


נעוץ סופן בתחילתן.פרשת ויחי כתיקון

הרב אייל ורד


סיום ספר בראשית מעביר אותנו באחת ממימד המשפחה למימד העם.
אמנם, רגע לפני שעוברים למימד הזה יש צורך לסגור כמה קצוות פתוחים בעניין.
פרשת ויחי, החותמת את ספר בראשית, מהווה בעצם פרשת מראה לפרשת בראשית, ומתקנת את כל מה שנתקלקל שם.
ראשון לכולם הוא תיקון האחווה. בפרשת בראשית נשאלת השאלה הנוראה "השומר אחי אנכי?" שאלה שיש שבה כחש ורמיה כלפי מעלה, שאלה שמנסה להסתיר מעשה נורא של אח שהרג את אחיו.
ופרשת ויחי עונה על השאלה הזו ואומרת - שומר אחי אנכי!! יוסף הוא השומר של אחיו, ולפני יהודה הוא השומר של בנימין, כולם שומרים על כולם ומגנים על כולם. האחווה המופרת שבה לעצמה.
דומה, שיעקב מודע לכל זה ולכן אינו חושש ליצור מצבים שבמקומות אחרים ובזמנים אחרים היו יכולים לעורר אסון לא קטן. כך יעקב, מול עיני יוסף המשתאות, מעדיף את אפרים על פני מנשה. יוסף, שיודע על בשרו מה עלולה להיות המשמעות של העדפה מן הסוג הזה, מנסה להסיט את ידי אביו, פיזית.
אך יעקב יודע מה שיוסף לא יודע "ידעתי בני ידעתי... ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו" למרות שיגדל- יישאר אחיו. האחווה תישמר. כך קורה באמת בימי גדעון, שהוא משבט מנשה, אך שומר על האחווה כלפי אחיו בני אפרים, "הלוא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר".
אף את הברכות לשבטים שכוללות גם נזיפות ושינוי מעמד, עושה יעקב בנוכחות כולם, ואין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה.
האחווה מתקנת. יוסף, המנסה לשכנע את אחיו שאין בכוונתו להרע להם אומר להם: וכי יש אח שהורג את אחיו? והרי היה גם היה. אלא שהאחווה תוקנה.
התיקון השני הוא תיקון הכרת הטוב. פרשת בראשית מלאה בכפיות טובה. של האדם כלפי א-להיו, של האדם כלפי אשתו, אין הכרת הטוב המושפע. והכול, כל ירידת השפע לעולם תלויה באדם שיכיר טובה על כך שהרי אין גשם, כל עוד אין "אדם לעבוד את האדמה".
ואילו פרשת ויחי מלאה הכרת הטוב למעלה מטעם ודעת. האחים מכירים טובה ליוסף, ואפילו מתקשים להאמין שהם זוכים לסוג כזה של יחס, "לו ישטמנו יוסף", הפשט הוא כמו- הלוואי. הלוואי שיוסף קצת ישנא אותנו, קצת יראה תרעומת. זה כל כך מתבקש. זה לא יכול להיות עד כדי כך. אבל זה עד כדי כך...
באופן מוזר, גם יוסף מכיר טובה לאחים. "עד שלא ירדתם לכאן היו מרננים עלי שאני עבד ועל ידיכם נודע שאני בן חורין..."
אך לא רק בתוך בית יעקב יש הכרת טובה. גם המצרים מכירים טובה ליעקב ובוכים עליו ארבעים יום,
ואחר כך גם מספידים אותו. זהו כל עניינו של ההספד - הכרת הערך. הם מכירים בערך של יעקב, יודעים בשל מי נפסק הרעב, הכרת הטוב תופסת את מקומה מחדש, וכשתיעלם שנית, הכתוב יטרח לציין זאת "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף".

תיקון שלישי הוא תיקון הרגישות. פרשת בראשית מסתיימת באנושות שעסוקה בלקיחה ולא בנתינה. כל אחד עסוק בלקחת לעצמו. מה שחסר לשני לא מעניין כלל. מה שמעניין זה מה אפשר לקחת מן השני.
ואילו אצלנו בפרשת ויחי, כאשר עמי כנען רואים את אבל מצרים, זה נוגע להם. החיסרון של האומה המצרית, הצער שלה, נוגע בעמי כנען "אבל כבד זה למצרים" והם אף קוראים למקום על שם המאורע - "אבל מצרים".

אך דומה שהתיקון הגדול מכולם הוא תיקון המוות. פרשת בראשית הפגישה אותנו עם המוות. ואילו פרשת ויחי, כבר מעצם שמה מלמדת שיש כאן ניצחון על המוות.
הניצחון הזה בא לידי ביטוי בקביעה החדה של הגמרא "אמר רב נחמן יעקב אבינו לא מת" ככה. חד וחלק. אם רוצים להביע רעיון המדבר על המשכיות , על רוח, אפשר לנסח זאת בצורה פחות חדה. אך רב נחמן, בכוונה, קורא קריאה מדהימה: לא מת. הגמרא כמובן שואלת - היכן ראיית המציאות? הרי קברו והספידו וחנטו.
התשובה שהגמרא נותנת היא שמוות אינו כילוי הגוף. מוות הוא מותו של הרעיון שהחי נשא איתו בחייו.
בדורות של פרשת בראשית ותחילת האנושות כל דור סתר את הדור שקדם לו. אין המשכיות. זה מתחיל מקין והבל שפוגעים בהמשכיות של אדם הראשון בצורה חמורה וממשיך בלמך, חם שמורד בנוח. עד אברהם שמורד באביו.

החל מיעקב ואילך - הרעיון ימשיך, בשלמותו, בכל תוקפו. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. כפשוטו. יעקב, ישראל, שומע שאת הרעיון שלו, של בית אביו, של משפחה העומדת להפוך לעם ולגלות לאנושות את בוראה האמיתי, הרעיון הזה יעבור כעמוד אש בשנות ההיסטוריה. יעקב אבינו לא מת.

החיים האלו, הם נאחזים בו, ביעקב. החיבור של "ואלה שמות בני ישראל" הוא חיבור לספר הקודם, לרעיון הקודם, בספרים מופיע ש "ואלה שמות" יש לקרוא " ואלה הנשמות". זה סיפור של נשמה, לא של גוף. הגוף הוא רק נרתיק, שמתחלף מדי פעם, אך המהות היא נשארת, וזו הנשמה.
פרשת ויחי מתקנת את כל הקלקולים האלו שנשארו פתוחים מפרשת בראשית, ובכך, כאשר מדרגת המשפחה באה על מכונה, נפתחה הדרך למדרגת העם להופיע, צדק פרעה הרשע - "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו".


תגיות: נעוץ סופן בתחילתן | פרשת ויחי



מאמרים נוספים מעלון פרשת ויחי תשע"ט:
בן כמה אתה? - הרב שלמה אבינר
תומכיה מאושר - הרב יורם אליהו
"בני הם" - הרב דוד לנדאו
סגירת מעגלים - הרב חגי לונדין
איך בוחרים רב לקהילה? - הרב ליאור אנגלמן
בדיחידוש - הרב יואב מלכא
אֲנִי מֶלֶךְ !! - הרב שלמה אבינר

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: