ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: צו
פרשה נוכחית: שמיני, פרה
פרשה הבאה: החודש, תזריע
 


סמיכה לרבנות לאשה?!

הרב שלמה אבינר


שאלה: יש נשים אורתודוקסיות שלמדו הרבה הלכה כנדרש, אך הרבנות הראשית לישראל מסרבת להעניק להן סמיכה לרבנות, אז הן מרגישות עלבון גדול.
תשובה: כל הדורות היו נשים חכמות מאוד ולא היתה להן סמיכה, והן לא חשו שום עלבון. ידוע שבענייני קדושה אין לעשות שינויים.
עצם הדרישה לסמיכה אינה דבר אמיתי. כדי לפסוק הלכה אין צורך בסמיכה, יש רק צורך לדעת. ולהפך, הסמיכה אינה ערובה לכך שאדם יודע לפסוק.
בטקס חלוקת סמיכה לרבנים בישיבה-אוניברסיטה, נהג הגרי"ד סולוביצ'יק להזהיר את תלמידיו: זכרו, לא מפני שיש לכם סמיכה, אתם ראויים לפסוק הלכה.
מאידך, יש תלמידי חכמים ענקים פוסקי הלכה לדור, ואין להם סמיכה.
אני הדל, כשהגעתי להיות רב בקיבוץ לביא, מעולם לא שאלני אדם אם יש לי סמיכה לרבנות. נתנו בי אמון שאני לא שקרן או רפורמי או רמאי או לייט, אלא אומר אמת. רק אחרי כמה שנים, בגלל אילוץ של מעמד רשמי, קיבלתי סמיכה לרבנות מטעם הרבנות הראשית לישראל.
אך האמת חייבת להיאמר, ש-99% מהשאלות שרב נשאל אינן פסיקת הלכה אלא לימוד הלכה. מה ההבדל? לימוד הלכה הוא מה שכבר נפסק בעבר וכתוב בספרים. פסיקת הלכה היא שאלה חדשה שלא כתובה בספרים. לכן אני הדל, כאשר נשאלתי שאלה חדשה, ודווקא בקיבוץ דתי יש הרבה כאלה, פניתי לפוסק, לגרא"ד אוירבך בטבריה או לג"ר יצחק אריאלי בירושלים.
גם אשה מורה בכיתה א' מלמדת הלכה ולא בגלל זה היא מוגדרת כפוסקת הלכה שצריכה סמיכה לרבנות.
כל אשה יראת שמים, היום כמו בעבר, יודעת היטב את ההלכות שנוגעות לנשים, ורשאית לומר אותן, בלי סמיכה לרבנות.
לכן, אדרבה, אני הדל חש עלבון בכך שאשה בלי סמיכה לרבנות, לא נחשבת לבעלת מעמד. זה עלבון לאשתי, שגידלה ילדים במסירות נפש, באהבה ובחכמה, ותורמת עתותיה לכל אשה הפונה אליה להדרכה מכל סוג, על אף שאין לה סמיכה לרבנות.
אני חש עלבון לסבתא שלי שהיתה אשה חכמה מאוד, בלי סמיכה לרבנות, וכן לאמי.
אני חש עלבון לרבנית חנה טאו, שידעה הרבה מאוד דברים בהלכה שאני לא ידעתי, על אף שיש לי סמיכה לרבנות, ולפעמים הייתי פונה אליה ושואל אותה.
מה נאמר ומה נדבר. לצערנו אנו חיים בעולם של נראוּת חיצונית. אין זה אמיתי.
זה הכלל, העיקר הוא לדעת. ובכל הדורות, נשים ידעו. כידוע היו בעם ישראל ששים רבוא נביאות (מגילה יד א), וכדי להיות נביא יש צורך בחכמה עצומה (רמב"ם, הלכות יסודי התורה ז א), שכל חכמתנו היא כאין ואפס לעומתה, אך לא היתה להן סמיכה לרבנות.
בסיכום, העיקר הוא לדעת, ומה שאשה יודעת, היא גם יכולה ללמד לאחרות, אך בלי תופים וחצוצרות, אלא בענווה.


תגיות: פוסקות הלכה



מאמרים נוספים מעלון פרשת ויגש תשע"ט:
בעבותות של אהבה - הרב דב ביגון
התפייסות - הרב יורם אליהו
תורה ומלכות - הרב דוד לנדאו
שיר לכנס הבוגרים - הרב יואב מלכא
אם כנים אתם - הרב אלישע וישליצקי
חבר בהקפאה - הרב ליאור אנגלמן
לב הפרשה - פרשת ויגש - הרב חגי לונדין

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: