גבורה במלחמה

כדי לעמוד במלחמה יש צורך בעצה וגבורה” לכן “האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו” . כמו שבכל מצוה” בתפילין וציצית וכדומה” יש פרטים ותנאים” כך גם פה יש תנאי: עצה וגבורה” ולא רכות לבב. זה אמור לגבי החיילים” וכמובן לגבי הרמטכ”ל והממשלה. יש לפעול מתוך גבורה” חכמה ועצה ולא מתוך חולשה” כגון היגררות אחרי סידורי מדינות הגויים. המשך התורה ש”ניתנה מפי הגבורה” היא הגבורה הצבאית. “והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם” – גישה כלל ישראלית לאומית. “ואמר אלֵיהם: שמע ישראל” אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם” אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם” – יש לכם לזכור שד’ “הוא הנותן לך כח לעשות חיל” ואז “לא תערצו”.
הדברים מבוארים ב”ספר החינוך” : “שלא לערוץ ולפחוד במלחמה – שנמנענו שלא לערוץ ולפחוד מן האויבים בעת המלחמה” ושלא נברח מפניהם; אבל עלינו מוטלת החובה להתגבר כנגדם ולהתחזק… ועל זה נאמר: ‘לא תערוץ מפניהם’… משורשי המצוה” שיש לכל אחד מישראל” לשׂום בד’ יתברך מבטחו” ולא יירא על גופו במקום שיוכל לתת כבוד לד’ ברוך הוא ולעמו”. זה הולך ביחד: כבוד עַם ד’ הוא כבוד ד’. אחר כך מופיעים פרטי דינים: “שלא יחשוב אדם בעת המלחמה לא באשתו ולא בבניו ולא בממונו” אלא יפנה לבו מכל דבר למלחמה. ועוד יחשוב” שכל דמי ישראל תלויין עליו” והרי הוא” כאילו שפך דמי כולם” אם יפחד וישוב אחור ימינו” וכענין שכתוב: ‘ולא ימס את לבב אחיו כלבבו’… וכל הנלחם בכל לבבו וכוונתו לקדש השם יתברך – מובטח הוא שלא ימצא נזק… ויזכה לחיי העולם הבא”. מתוך גבורת הרוח” גבורת הקודש” נמשכת גבורת הגוף. אבל בריקנות מתורה ואמונה מופיעה חולשה במקום אמונה. צריכה להיות מלכות של “ד’ עֹז לעמו יתן”” ולא מנהיגים חלשים” וממשלה של יראים ורכי לבב. רך הלבב ילך וישוב הביתה. והתרופה שכנגד” היא ריבוי תורה וגבורת אמונה. זה ישנה את האווירה של כל הציבור כולו. ככל שתפחת הריקנות ותגבר השייכוּת לתורה – כך יותר תהיה גבורה. ככל שנהיה קבועים בבית המדרש” יותר נדע מי אנחנו ומה אנחנו .