פרשה ונפש בחבלי משיח
שיחות הרב אלישע וישליצקי שליט”א לפרשת השבוע
אל תירא עבדי יעקב
שיחה לפרשת וישלח
וירא יעקב מאד
כדי להבין את מעלת אמונתו וגבורתו של יעקב אבינו” ומתוך כך להבין גם את הדור שלנו” יש מקום להתבונן בפסוק: “וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ” (בראשית לב” ח). מה מקומה של היראה?
למושג היראה משמעויות שונות בדברי חז”ל. אולי אחד המקורות שמתאים ללמוד מהם את הסוגיה הזאת” הוא תיאור הגמרא במסכת ברכות (ס ע”א)” כאשר רבי ישמעאל ברבי יוסי הולך בשוק ואחריו הולך תלמידו. הוא רואה שהתלמיד מפחד” ואז הוא אומר עליו את הפסוק בישעיהו: “פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים (ישעיהו לג” יד)”. ובתגובה התלמיד אומר לו: ‘למה רבינו אתה אומר עלי משפט כזה’? הרי כתוב בספר משלי: “אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד” (כח” יב) עונה לו רבי ישמעאל: “ההוא בדברי תורה כתיב”.
תשובתו של רבי ישמעאל מעוררת תמיהה. קודם כל” אם פחד הוא דבר שלילי כל כך עד כדי שנאמר “פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים”” אז מדוע בדברי תורה כן מותר לפחד? ואם כך” אז אולי התלמיד אמנם מפחד בדברי תורה?
הפסוק בישעיהו” ערב המלחמה עם אשור” מבטא חששות שאפשר להבין אותם. מה שאולי הנביא מברר ומחדד הוא” שכשיש חששות זה עניין אחד” אבל למה רעדה אחזה בחנפים? למה הפחד הופך להיות רעדה” שיתוק” חוסר יכולת להתמודד? זה מביע חיסרון מוסרי.
במקום אחר אומר הנביא שהאשורים הם “קוֹצִים כְּסוּחִים” (לג” יב)” הם אומה מושחתת מבחינה מוסרית. לכן תמֵה הנביא ואומר: מדוע פחדו בציון” מדוע אחזה בהם רעדה?
זה מה שאומר רבי ישמעאל לתלמיד. התלמיד הזכיר את הפסוק “אשרי אדם מפחד תמיד”” והמשך הפסוק שם הוא – “וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה”” וזה הבסיס ל”אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד”. “מקשה לבו יפול ברעה” – הכוונה היא שצריך לזהות את החששות” צריך לזהות את הסכנות ולהיערך אליהן בצורה נכונה” לא לזלזל בהן. המזלזל נקרא ‘מקשה לבו’. אבל אין זה מתיר חלילה איזושהי רעדה או כניעה לסכנות” גם לא בדברי תורה.
“ההוא בדברי תורה כתיב” אומר רש”י: כדי לחזור על לימודו. אדם המפחד לשכוח יחזור על לימודו. יוצא מכאן שהחשש מוליד כוחות להתמודדות עימו.
יתכן שזה הרקע להבנת דרכו וגדלות אמונתו של יעקב אבינו” כפי שמבאר האברבנאל. לדבריו” יעקב אבינו מאמין בהבטחות האלוקיות” הוא מאמין שיש לו כוח להתגבר. אבל הוא שואל את עצמו: מה הסכנה? מה משמעות ארבע מאות איש עם עשיו אחיו השונא אותו? ואז מזהה שפניו של עשיו למלחמה” והוא נערך אליה בצורה נכונה.
המזלזל בסכנה” אומר האברבנאל” הוא בשום אופן לא איש מעלה. הנכנע מפני הסכנה” גם הוא לא איש מעלה. דרכו המאוזנת” המורכבת” של יעקב אבינו” היא הדרך הנכונה. היא הדרך שאין בה רעדה ואין בה זלזול בסכנה.
קטונתי מכל החסדים
ייתכן שכך מתבאר הבסיס של יעקב אבינו” באומרו: “קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת” (בראשית לב” יא). לפי הגר”א” הפסוק הזה” שהוא הפסוק השמיני בפרשה השמינית בספר בראשית” עליו נאמר בגמרא במסכת סוטה (ה ע”א): “א”ר חייא בר אשי אמר רב” ת”ח צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית””. מעט מן המעט גאווה עד שאינה ניכרת” כלומר” זו התחושה של אדם שאינו תולה בעצמו את הישגיו והצלחותיו ואינו נשען על כישרונו” אלא אומר ‘קטונתי מכל החסדים’. אבל המילה ‘קטונתי’ לא באה לאפס את עצמו. לא באה לומר אין לי שום כח. אלא באה להצביע על מקור הכוח.
וזה בניגוד מוחלט לגאווה שמתוארת בחזון עובדיה” העוסקת בעשו” במי שחושב “מִי יוֹרִדֵנִי אָרֶץ” (עובדיה א” ג)” במי שאומר “אני מגביה כנשר” אני בין כוכבים שם קיני” – ואומר לו אלוקים: משם אורידך.
ואני אתנהלה לאיטי
זהו עומק הקרב בין יעקב אבינו לבין עשו. יעקב אבינו אומר את האמת; יש לי מה שאני צריך (לג” יא) ואני אתנהל לאטי. כדברי רש”י: אני הולך ‘לאט שלי” בנחת’. איננו מואסים במי השילוח ההולכים לאט (ע’ נבואת ישעיהו בפרק ח).
אומר יעקב אבינו: יש לי מלאכה” יש לי שליחות אדירה לתקן את המציאות” לגדל את כוחות הנפש” להתמודד עם המוסריות. “וירא יעקב מאד וייצר לו” אומר רש”י: שמא ייהרג” ושמא יהרוג. במלחמה של יעקב אבינו אין ‘אצבע קלה על ההדק'” אין זלזול בחיים. זהו עומק ההבנה שהחיים ניתנו למשימות שהקב”ה רוצה בהן. והמוכנות לשרת את המשימות” בשם ה'” היא מקור הכוח.
נמשיך בדרך של “וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן”” לאסוף כוחות מהדור הזה” מהשראת השכינה שבו” מהמלאכה של יעקב אבינו ההולך לאט. ובסוף” בצירוף כל המדרגות” בצירוף כל העוצמות שבדרך” ננצח את אויבינו ונגלה את האמת של ‘אוזר ישראל בגבורה'” הן כפירוש הרב קוק שמדובר על הגבורה המוסרית (עולת ראיה)” והן כפירוש אחרונים אחרים (אוצר התפילות) שמדובר על הגבורה בשדה הקרב. הגבורות האלה מחוברות יחד” נחיה חיים של התנדבות ושירות ותרומה” בכל הארץ; בהתיישבות” בביטחון” בגרעינים” בכל מקום. רואים ניצנים הולכים ופורחים של הגבורה הזאת. נתפלל שייתן ה’ בדור הזה” את היכולת להמשיך ולהצמיח גבורה אמיתית.
