דבר תורה קצר לפרשת וישלח
בפרשת וישלח אנו פוגשים שני שמות של יעקב שנראים סותרים זה את זה. מצד אחד ‘יעקב’ – שם שמבטא שפלות וענווה. סוג של קבלת הדין. ‘עקב הרגל’ הוא ביטוי לאבר הנמוך ביותר בגוף האדם.
לעומת זאת יעקב אבינו מקבל בפרשה שם נוסף – ישראל. שם שמבטא התמודדות ומאבק. ‘שרית עם א-לוהים ואנשים ותוכל’.
בעומק הדברים השמות משלימים זה את זה. ענווה ושפלות” אין כוונתן אפסות של האדם” אלא הפתיחות שלו מול גודל אינסופי שעומד בבסיס החיים שלו. עקב” משמעותו היכולת להבין שבסיס כל הגוף נשען על העקב” על היכולת להיות מחובר לקרקע; להבין היכן אנחנו ומתוך כך לאן ניתן להתקדם. באופן טבעי” העקב מאפשר את ה’שרית עם אנשים וא-לוהים ותוכל’ – יכולת ההתמודדות עם המציאות” הפיסית והרוחנית” מתאפשרת רק מתוך ענווה.
רק מי שמרגיש עצמו עקב זוכה להיות ישראל. רק מי שמלא ענווה מסוגל ל’שרות’ לנצח” להישאר לנצח. יעקב אבינו” אומרים חז”ל” ‘לא מת’. רוחו של יעקב. יעקב אבינו חיה לנצח. ‘ענוים'” אומר דוד המלך – ‘ירשו ארץ’. דווקא הם ישארו בסוף לרשת את המציאות.
לדבר תורה שבועי מצולם ומשוכתב מהרב לונדין – ניתן לשלוח הודעת וואטסאפ (!) למספר 0545753771
