יעקב אבינו עניינו “בית יעקב” . הביטויים: בית אברהם או בית יצחק אינם נזכרים ולו פעם. בית ישראל נקרא תמיד “בית יעקב”. “כי פדה ד’ את יעקב” ” “אל תירא עבדי יעקב” וכהנה וכהנה. המון פסוקים. אברהם אבינו הוא ההבטחה” השורש” הגרעין הגנוז” לעומת יעקב שעניינו הממשות הריאלית-ההיסטורית של כלל ישראל. אצלו מופיע הבית” המשפחה בממשותה. ומתוך כך מתחילה להתגלות המציאות הציבורית: השבטים.
במהלך כל התורה כולה מופיע בירור מעמד היחידיות והציבוריות: קדושת היחידיות וקדושת הציבוריות. ענייננו הוא הקדושה הציבורית” קדושת כלל ישראל” קדושת העם: “אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו”” ומתוך כך – “ותן חלקנו בתורתך”” לכל אחד ואחד מאיתנו. ערך היחיד נובע מערך הכלל” כפי שמתבאר ב”אורות ישראל” . מזה נמשכות ההגדרות ההלכתיות: מצוות יחיד ומצוות ציבור” קרבנות יחיד וקרבנות ציבור” רשות יחיד ורשות ציבור. אברהם אבינו הוא היסוד” היחיד אשר ממנו צריך להתגלות הציבור הממשי דרך הצינור של יעקב אבינו” שהוא המעבר אל הופעת הקדושה האלוהית הציבורית. הבחנה זו מופיעה בהרבה מקומות באגרותיו ובדברי קודשו של אאמו”ר הרב זצ”ל. יש עבודת ד’ מצד היחידיות ויש מצד הציבוריות. “והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים” . בית! “ויקרא את שם המקום ההוא בית אל” . בית יעקב” בית ישראל” בית כנסת” בית מדרש. יש כאן הבחנה בין סגנונות שונים של עבודת אלוהים. מצבה שייכת למצב של יחידיות” היא “אהובה אצל האבות” אבל “שנואה אצל הבנים” . מיסוד ההגדרה של הרמב”ם בהלכות עבודה זרה ” מתברר שהיה קיים פולחן” שכמה יחידים היו מתקבצים ומסתדרים מסביב לאבן אחת לשם עבודת אלוהים שלהם. בית – זה מצב אחר. לבית יש מחיצות. אין האנשים עומדים סמוך למשהו או מסביב לאיזו נקודה – מחוצה לה – כמו במצבה” אלא הם נמצאים בתוך הבית” במצב של התכנסות פנימה” התחברות והצטברות ציבורית במובן משפחתי ולאומי. “עצרת תהיה לכם” ” ועצרת מתורגם: “כניש” – התכנסות” ומכאן לבית כנסת ובית מדרש.
זהו החילוק היסודי. בימי האבות” שעדיין לא היתה ציבוריות אלא הכנה לציבוריות” יש מקום לאפשרות עבודה ליד מצבה. המעבר ממדרגה למדרגה” מתקופה לתקופה הוא דרך בחיר האבות” הסיכום שלהם” וממנו מתחיל בית אלוהים. האבן הזאת מתהפכת מיחידיות לציבוריות. וחזון נורא זה מתגלה ליעקב אבינו” בדרכו לארם נהרים כדי להכין ביתו ומשפחתו” ומתוך כך את שבטי ישראל וכלל ישראל .