שיחות הרב אלישע וישליצקי שליט”א לפרשת השבוע
שיחה לפרשת ויצא
ויפגע במקום
השבת” פרשת ויצא” נפגוש ביטוי שבלשון ימינו נשמע אחר לגמרי מהמקור שלו: “וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ “. ‘ויפגע’ – מפרשים חז”ל: פגש .
פגישה משמעותית זו מתקיימת בעצם בשני מישורים; במישור אחד” “ויפגע במקום – ביקש לעבור” נעשה העולם כולו כמין כותל לפניו” . אין הוא יכול להתקדם ולהגיע למחוז חפצו. ואז” במקום לקטרג” להתמרמר ולהתייאש” הוא מתארגן התארגנות נפשית ורוחנית. ואז” ‘ויפגע’ – יעקב אבינו מחדש ומתקן את תפילת ערבית . זהו המישור השני.
מאבני המקום
כהמשך לכך” מספרת התורה:
“וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא”. ‘מאבני המקום'” באים חז”ל ומדגישים בין היתר שלוש הדגשות:
לדעתו של רבי נחמיה נטל יעקב אבינו שלוש אבנים ואמר: אם השלוש האלה מתאחות – סימן שאכן השכינה עוברת דרכי. שלוש האבנים כשלושת אבותינו; אברהם” יצחק ויעקב. החידוש של יעקב אבינו” כי הצמיחה שלו בהיותו בחיר האבות” היא אך ורק מתוך הדורות הקודמים; מתוך סבו אברהם אבינו” ומתוך אביו יצחק אבינו.
רבי יהודה מדגיש: ‘מאבני המקום’ – שתים עשרה אבנים” שאם מתאחות תחתיו” יודע יעקב אבינו שהוא עתיד להעמיד שנים עשר שבטים. אמנם כל שבט הוא עולם בפני עצמו” כל גוון הוא מיוחד” כל עוצמה היא בעלת ייחודיות משלה” אך לא נישאר רק בגוון עצמו אלא נמצא את המחבר” נמצא את המשותף” את המאחד האלוקי – זאת השראת השכינה שעוברת דרך יעקב אבינו.
וייתכן שזה קשור גם לדעת רבנן” האומרים במדרש כי ‘מאבני המקום’ הן שתיים. בשונה ממה שאירע אצל אברהם אבינו – שנולדו יצחק וישמעאל” וביניהם תהום פעורה ועמים שונים – ובשונה מיצחק אבינו שאף בניו עשיו ויעקב נפרדו לעמים שונים – שיעקב אבינו יודע שאם מתאחות שתי האבנים” כל השבטים היוצאים ממנו הם אותו עם. גם אם יש בירור נוקב בין חלקי האומה” אין הוא מוציא חלילה מישהו מסוים מחוץ לאומה.
ושמרתיך בכל אשר תלך
רחל אמנו מלמדת אותנו” שבשיא הכאב ובשיא הקושי” היא רוצה ילד” ומשנולד היא אמנם מבטאת את תחושתה “אָסַף אֱלֹקִים אֶת חֶרְפָּתִי”” אך שמו של הילד הוא לא על שם התחושה” אלא על שם המהות – “וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה’ לִי בֵּן אַחֵר”.
כשעסוקים בשליחות” במשימה” וכשנושאים באחריות” יש מקום לייחודיות” אבל הייחודיות היא בעצם רק הכלי.
אם כן” עתה” עם לידת יוסף” אומר יעקב אל לבן: “שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי”. ממילים אלו ניתן להבין שמקומו של כל ‘השבט’ של יעקב אבינו ורחל ולאה אמותינו – הוא בארץ ישראל. מפה המלחמה עם עשיו” ומפה מתרחש כל תהליך הגאולה.
במובן הזה” מתאים מאוד ש’יוסף’ הוא השם שמבטא את המהות והשליחות הלאומית . דווקא משום כך” ה”וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ” מתבטא כאן לכאורה בהפך – כי כבר אין שמירה על יוסף” יעקב” רחל” לאה ושאר השבטים בבית לבן. פניו של לבן נהיים רעים ” סרה ההשגחה – אומר המלבי”ם . אבל זה בדיוק ה”שְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ” – זה לא שתעשה מה שאתה רוצה וה’ ישמור עליך” אלא ה’ מכוון אותך. ה’ מחזיר את יעקב אבינו לארץ ישראל.
האמת והשלום אהבו
אולי זהו גם חלק מעיצומו של יום” היום ד’ בכסלו (שנת תשע”ח)” יום הנבואה האחרונה של זכריה” שלא רק עוסקת בגאולה:
“כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא נְאֻם ה’ צְבָאוֹת… “
– בתוך כל התהליך של קיבוץ הגלויות והחזרה לארץ” לא פחות מזה” הנבואה עוסקת ב – “הָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ “. ביכולת לברר את האמת בירור נוקב” לא לישא פנים” לא לעגל פינות” אבל הכול מתוך נקיות אישית” מתוך אהבת השלום. גם אהבת השלום אינה משהו רכרוכי” לא ויתור” לא התעלמות מהעובדות” אלא חיפוש אחר האמת. השלום מפרה את האמת” והאמת מפרה את השלום.
הלוואי יקוימו בנו כל דברי הנבואה של זכריה שנאמרה ברביעי בחודש התשיעי” בחודש כסלו” הן על כך שתיקון המידות צריך לצמוח מתוך הגאולה” והן על כך שבסופו של דבר ידעו ישראל לשמור על כל האבנים גם יחד” על חיבורם יחד של כל הגוונים.
בסוף” גם אומות העולם יחזיקו בכנף איש יהודי ויגידו: “נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹקִים עִמָּכֶם “. בטשטוש הזהות שלנו אין שום אמת! העולם לא צריך אותנו מכווצים וחיוורים” הוא צריך אותנו זקופי קומה” הוא צריך אותנו שמחים בחלקנו” עם כל קיום הנבואות” בימים ההם בזמן הזה.
