מְגִלַּת דָּוִד 1
שְׁמִי דָּוִד” דָּוִד בֶּן יִשַׁי. אֲבָל בָּטוּחַ אֲנִי תּוֹלַעַת “וְאָנוֹכִי תּוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ” חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עַם” [1]. כָּךְ אֲנִי מַרְגִּישׁ” חֶרְפַּת הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי וּבִזָּיוֹן שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל. אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ אֲנִי מֵעִיז לִכְתֹּב עַל עַצְמִי” אֲנִי הַדַּל וְהֶחָדֵל.
אַגַּב” גַּם בְּעֵינֵי אֲחֵרִים אֲנִי מָאוּס וּפָסוּל וּבָזוּי וּמוּזָר” אֲפִלּוּ לְאַחַי. “מוּזָר הָיִיתִי לְאַחַי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי” [2]. לָמָּה? אֲסַפֵּר לָכֶם אַחַר כָּךְ.
אָז לָמָּה אֲנִי בְּכָל זֹאת מְסַפֵּר עַל עַצְמִי? כִּי זֶה קָשׁוּר לְעַם יִשְׂרָאֵל” לַהֲקָמַת מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל” וְאֶת עַם יִשְׂרָאֵל אֲנִי אוֹהֵב בְּכָל לִבִּי. אֶת ד’ אֲנִי אוֹהֵב בְּכָל נַפְשִׁי. וד’ שֶׁאוֹהֵב אֶת עָמוֹ יִשְׂרָאֵל הֵטִיל עָלַי אֶת הַמְּשִׂימָה הַזֹּאת” וְכַמּוּבָן לֹא יָכֹלְתִּי לְסָרֵב. בְּלֵית בְּרֵרָה אֲנִי סוֹחֵב עַל גַּבִּי מַשָּׂא לְכָל הָאֻמָּה.
וְלָמָּה ד’ בָּחַר בִּי” אֵינִי יוֹדֵעַ. אוּלַי בִּגְלַל אֲבוֹתַי שֶׁהָיוּ עֲנָקִים” כְּגוֹן בֹּעַז הוּא אִבְצָן. וְכַמּוּבָן רוּת. גַּם עָתְנִיאֵל וְכַּלֵּב הֵם קְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ. וּמֵעַל כֻּלָּם” יְהוּדָה. כַּנִּרְאֶה בִּזְכוּתָם נִבְחַרְתִּי.
וְגַם בִּזְכוּת אָבִי וְאִמִּי. אֲנָשִׁים נִפְלָאִים” הֵם בֶּאֱמֶת צַדִּיקִים עֲצוּמִים.
אֲסַפֵּר לָכֶם בַּפַּעַם הַבָּאָה וְאַתֶּם תִּתְמוֹגְגוּ.
—————–
1. תהלים כב ז.
2. שם סט ט.