תודעת השליחות הכוללת. לפ’ לך לך

ככל שאדם יחיה בתודעת שליחות א-לוהית עליונה” כן תגדל באמת השפעת שליחותו. שערי ההשגה הרוחנית ייפתחו לו וכוחות רעננים יתחדשו בו בהתאם למרכזיות תפקידו. תחילה צריך שיכיר את סדרי המציאות הא-לוהיים” ואת תכלית הבריאה ע”י לימוד התורה” כדי שהשתדלותו תישא פרי. כמו כן לצורך שליחותו במהלך הגאולה עליו לזהות את הכישרונות המיוחדים שחננו ה’ יתברך. בחיי שליחות שכאלה” כל רגע מחיי האדם הוא בעל משמעות” וכל מעשיו מדובקים ביראת ה’.
יחידי הדורות” אף שבשר ודם הם” שליחותם מתעלה לכדי פעולה א-לוהית ממש” והם משפיעים לדורי דורות עד סוף כל הימים. הם נושאים באחריות לכל האנושות ולכל הנברא” אחר שנעשו מרכבה לשכינת ה’. אדם שהתעלה לגובה שכזה” כל מעידה אף קלה שבקלות” תוצאותיה הרות גורל. לכן הוא מדקדק עם עצמו בכל רצון מחשבה ודיבור או מעשה. בקשת חייו היא שהאור השמימי שהחל להתוודע אליו” יופיע בארץ בלא חיסרון” והטוב הא-לוהי יתפשט לכל.
הראשון שהנחיל לבניו מורשה רוחנית עליונה של שליחות כוללת הוא אברהם אבינו” שהיה ראש לכל המאמינים” האדם הגדול שבענקים.
לרבנו הרמב”ן יש הסבר מעמיק מאוד לביטוי ‘מעשה אבות סימן לבנים’. אמנם נכון – שכל מה שאירע לאבות” הוא מעין תמצית ודמיון למה שעתיד להתרחש לעם ישראל במהלך הדורות. כלומר” אותן אידאות רוחניות” אותן תנועות ותמורות פנימיות שהופיעו בשורשי החיים והתגשמו באירועי האבות” יתרחשו בעתיד רק במלבוש שונה. אולם הרמב”ן מוסיף קומה חשובה. לא זו בלבד שניתן ללמוד מן האבות על קורות עמנו העתידיים” אלא שהאבות בענקיות רוחם” הם שיצרו את תרחישי האירועים העתידיים בפעולותיהם האקטיביות בתקופתם. בעדינות רוח הנבואה הם זיהו כל התרחשות בחייהם כתמצית העתיד להתרחש” והכריעו אותה לטובת עם ישראל. “כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו” .
כיצד נעשה פעולתם הרוחנית? ב’מעשים סמליים’. למשל” כאשר זיהו אבותינו” כשחלפו במקום מסוים בארץ” ששם עתיד להתרחש קרב בין ישראל לעם אחר” היו עושים מעשה סמלי-מהותי” שהכריע את הקרב לטובת ישראל. יתכן שהתגברו על כוח בנפשם” ובזה הכחישו את הכוח של האומה שעתידה להצר לישראל. באופן זה מסביר המלבי”ם את מאבקו של יעקב בשרו של עשו. מאבק שהוא סמל למאבק אידיאי בין ישראל למלכות אדום” ויקבל ביטוי במלבושים שונים: מאבק מדיני” מאבק תרבותי כנגד תרבות המערב” או מאבק מול סילופי הנצרות ומזימותיה. מעשהו הממשי של הנביא מהווה התחלה לתהליך רוחני כולל לטובת ישראל. כיוון שהחל זה לצאת אל הפועל” מוכרח לצאת הוא אל הפועל הגמור” גם אם התהליך יסתיים עוד אלפי שנים. “ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים” .
צדיק גוזר והקב”ה מקיים. נביא עושה מעשה סמלי” והמציאות נקבעת על ידו באופן בלתי הפיך. למשל” עמידתו של עם ישראל בקליפת ‘ערוות הארץ’ של מצרים בלא להתבולל” נקבעה כבר בעמידתו האיתנה של יוסף בניסיון אשת פוטיפר . יוסף שבר את כוח טומאת מצרים וזיכה את האומה כולה. הרמב”ן מביא דוגמה נוספת מאלישע הנביא” שהדריך לפני מותו את יואש מלך ישראל” כיצד לעשות מעשה סמלי שיגרור ניצחון מוחץ לישראל על ארם. אך יואש ירה מעט מדי חצים” מעשהו הסמלי הוקלש וגרר תולדה מינורית…
הכרה בפועלם הרזי של האבות” מסבירה תיאורים רבים בספר בראשית על חיי האבות הנראים לכאורה מיותרים” כמסעות אברהם” חניותיו” לכתו צפונה ונגבה” חפירת הבארות וכדומה. “ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת” וכולם באים ללמד על העתיד” . באופן עליון זה מתחיל לבאר הרמב”ן פרט פרט בחייהם” כביאת אברהם עד מקום שכם” ונטיעת אהלו בין בית אל ובין העי וכדומה. מעשה הנראה מקומי” נעשה לגרעין מהותי” וממנו תצמח כל הסתעפות הענפים ההיסטורית בקורות אומתנו.