פרק יב פסוק ב “…וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל… –
רש”י
לְפִי שֶׁהַדֶּרֶךְ גּוֹרֶמֶת לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה” וּמְמַעֶטֶת אֶת הַמָּמוֹן” וּמְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם. לְכָךְ הֻזְקַק לְשָׁלֹשׁ בְרָכוֹת הַלָּלוּ” שֶׁהִבְטִיחוֹ עַל הַבָּנִים וְעַל הַמָּמוֹן וְעַל הַשֵּׁם.
ה”דרך” מעמידה את האדם בנסיונות מגוונים ורבים שאינו יכול לצפותם כלל” נסיונות הדורשים כוחות הסתגלות פיזית נפשית ורוחנית” ומכריחתו לחשוף עוד ועוד יכולות הטמונות בו – אם חפץ חיים הוא – כדי לעבד את מצביה הבלתי פתורים ותעלומות רזיה של הדרך” עד שלבסוף יוכל לכובשה כראוי ולצאת ממנה בשלל רב וברכוש גדול ועל זה נאמר “אין חכם כבעל נסיון” שחוכמתו מתגדלת ומתעמקת רק אם יהיה “בעל” על הנסיון” שולט ורודה בו להוציא מתוק מעז. אם כן” בטרם יכבוש לו אדם דרכו הוא אנוס לאבד הרבה מכוחותיו” כי הדרך מוצצת חלקי כוחותיו הפיזיים הנפשיים והרוחניים” שראש להם הוא “התמעטות ממונו” שהוא “היקום המעמידו על רגליו” ונותן לו אחיזה במציאות הפיזית שיוכל בכוח ממונו להכניס ברשותו קניינים התומכים את חייו כמאכל” משתה” בית דירה ושאר דברים. והדרך בתחילתה היא בגדר “אוכלת ואינה עושה” וצריך להזיל ממון רב להוצאותיה” ומה עוד שקושי הדרך אינו מניח את ההולך בה לחדש חילו הממוני כי במה יעסוק לחדש הכנסותיו?!. נמצא שהדרך ממעטת ממונו במידה מרובה.
אבל עוד עניין יש לה להשפעת הדרך על ההולך בה שמרוב שהוא עסוק בטרחתה ויגיעתה הנה מחשבתו נתונה בעיקר על קיומו ההוֹוִי ומעמד נפשי שכזה ממעט פריה ורביה שצאתה על הפועל תלויה במחשבת ההמשכיות של האדם וחפץ התקשרותו לנצח” שהוא עיקר ברכתה של פריה ורביה שיוכל על ידה להשפיע לדורות יבואו. אם כן גם ברכה זו מתמעטת. נמצא שני מיעוטים עד עתה: גם קיומו הפרטי מכח מיעוט הממון וגם פגימת המשכת קיומו והשפעתו לעתיד מהיחלשות כוח פריה ורביה. אבל עוד מיעוט יש מכוחה של הדרך “מיעוט השם” היינו שיקשה על האדם להוציא כוחותיו אל הפועל ולהשיג לו “שם טוב” כי הוא טרוד בקשיי הדרך ו”חיי שעה” בראש מעייניו” אם כן איך ישגיח על “חיי עולם” הנטועים בתוכו להוציא פירותיהם המתוקים?!
כל אלה המיעוטים נגרמים הם מצד טבע ההתפעלות של הנפש האנושית בהתחככותה עם הדרך וקשייה. על כן צריך ברכת ה’ כדי שיוכל להתעלות” שלא יגרם לו מיעוט באלה השלושה שהם מרכיבי שלמות האדם: מצד שלמות גופו (ממון)” מצד המשכיותו ואחיזתו בנצח (פריה ורביה)” ומצד צאת אוצרות נשמתו מן הכוח אל הפועל (שם)” ו”טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו”. ועליהם הובטח אברהם: “…ואעשך לגוי גדול…”
