סידרת ‘הקודש שבחופש’ – חלק כ’ (סיום): החופש מגדיל את הקודש

כיצד החופש מגדיל את הקודש?!
הרב קוק כותב רעיון מופלא שמופיע בכמה מקומות “וכגודל החופש כן תגדל הקדושה” (אוה”ק ח”א עמ’ קסו; עיין: ערפלי טוהר עמ’ מד; מאמרי הראי”ה עמ’ 41).
יש לשאול: היינו חושבים שהדבר האחרון שיגדיל את הקודש הוא החופש! שהרי החופש לכאורה פורץ גבולות ואילו הקדושה מתחמת אותנו בגבולות” ולכן כיצד ייתכן שדווקא החופש הוא זה שמגדיל את הקדושה?
כדי להשיב על שאלות אלו עלינו להבין מהו באמת חופש? וכן עלינו לברר כיצד החופש במובנו העמוק מגדיל את הקודש?
מהו באמת חופש?
ברוב המקומות שבהם הרב קוק משבח ומהלל את החופש” הוא גם מבהיר לנו באופן חד-משמעי שהחופש המדובר אינו חופש הדעות במובנו המקובל. “חופש המחשבה בצורתו הרגילה” הוא יותר שיעבוד המחשבה מחופשתה” (קובץ א” תקט). פרדוקס החופש הוא כאשר בשם החופש מונעים מהאדם להיות חופשי באמת. חז”ל מלמדים אותנו “שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה” (אבות ו” ב). החופש במובנו העמוק הוא הנאמנות ל”אני” האמיתי הפנימי שלנו. רבי יהודה הלוי לימדנו כי “עבדי זמן” עבדי עבדים הם – עבד ה’ הוא לבד חפשי”. בנוסף” ככל שהאדם בעל מודעות גבוהה יותר לצדדים הרוחניים שבו ומנסה לתקן את מידותיו” כך יוכל להיות חופשי יותר במחשבתו (ערפלי טוהר שם).
עתה” שהגדרנו מהו חופש אמיתי” ניתן להתחיל לברר איך החופש מגדיל את הקדושה?
“עזות דקדושה” – עמוד שידרה רוחני
אדם חופשי באמת הוא נון-קונפורמיסט” הוא אדם שיודע ללכת נגד הזרם” הוא לא נכנע ללחץ חברתי” הוא נאמן לערכיו בכל מצב “ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי”ת” (רמ”א תחילת או”ח). הנון-קונפורמיסט הראשון בהיסטוריה האנושית” היה אברהם אבינו. בפרשת לך-לך נאמר “וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי”” מדוע אברהם אבינו נקרא “העברי”? “רבי יהודה אומר כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד” (ב”ר מב” יג). אברהם אבינו הצליח לשנות את העולם כי הוא האמין בחופש” הוא האמין שבני אדם צריכים להיות בני חורין” בגופם וברוחם. אברהם אבינו נאבק כנגד כל שעבוד” גופני ורוחני כאחד.
לכן” ככל שהאדם חופשי יותר מהשפעה חברתית ותרבותית שמנוגדת לאמונתו” כך יוכל להגדיל את הקדושה בחייו. נבחן עתה היבט נוסף להגדלת הקדושה על ידי החופש.
החופש מדעות קדומות
הרב קוק מתייחס לשאלה כיצד אדם יכול להיות חופשי במחשבתו והרי יש לו דעות קדומות שלא ניתן להשתחרר מהן? מסקנתו היא שבתחומי החול” באמת לא ניתן להיות חופשי לחלוטין” אך בלימוד תורה אין לחשוש מכך: “וממילא מובן” שכל חופש של דעות בחיים ההמוניים התדיריים הוא עניין שאין לו כל מובן” ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. והעוסק בתלמוד תורה אין לו להתיירא מכל מכשול” כי דבר ה’ נר לרגלו ואור לנתיבתו…” (ערפלי טוהר עמ’ יח). כאשר האדם לומד תורה מתוך ענווה” הוא מסוגל לגעת בנצח” לכוון לאמיתה של תורה ולהיות בן חורין (ראה: עירובין נד” א; הרחב דבר במדבר כא ד”ה וממתנה נחליאל).
החופש ליצור
כאשר האדם מחובר ל”אני” הפנימי שלו” מאפשר לנשמתו האלוקית לבטא את עצמה וחופשי מדעות מקובלות וקדומות – הדרך סלולה ליצירה רוחנית חופשית. “היצירה הרוחנית חפשית היא” אינה מתחשבת עם שום השפעה חיצונית” היא יוצרת כפי הלך רוחה פנימה. וכל מה שתגבר בקרבה אמונתה בעצמה” כן תעלה למרומי האמת” (אוה”ק שם קעו; עיין: קובץ ג” קעט).
לתגובות: natanorot@gmail.com