מכתב (אמיתי)” שנשלח אלי בעקבות המאמר שהביא את: “מחאתם של הבנים והבנות שטרם נישאו”.
“קראתי את מחאתך על יחס החברה כלפי הרווקים והרווקות. הרגשתי הזדהות גדולה” מכיוון שגם אני הייתי באותו המצב. הרגשתי צורך לכתוב לך ולהביע את הערכתי” על עצם כתיבת המחאה. את מזכירה לי חברות” שהן מדהימות ומלאות חיים ועשייה חברתית . למרות שטרם נישאו” הן לא יושבות בעמק הבכא” אלא תורמות ומוסיפות הרבה אור סביבן. מדברייך ניכר שגם את כזו. הייתי כל כך רוצה לעזור לך במציאת בן זוג. אבל אני לא מכירה אותך” לכן אני מתפללת עבורך” שה’ ישלח לך את הראוי לך במהרה.
אני רוצה לשתף אותך” שגם כיום כשאני נשואה עם ילדים עדיין לא פסקה הביקורת של החברה. במקום רווקה מאוחרת מתייחסים אלי כאל אמא מבוגרת. מחפשים סימני היריון בכל בחילה ומעירים לי על הפרשי הגילאים של הילדים” כי אני לא צעירה ו”צריכה להספיק”. למדתי לא לתת לזה משקל ולתת לאחרים לשבור את הראש” על איך החיים שלי היו אמורים להיראות..
אני רוצה לשתף אותך ברגשות ובתובנות שלי” שעלו לי מקריאת דברייך..
” אני ממש רוצה להזמין אותך לשבת” אבל תוהה לעצמי” עד כמה תרצי להיות כשמסביב הקטנטנים מתרוצצים” ולא יתאפשר לי להיות פנויה אליך כל כך. אם תרצי אשמח” אבל אם לא נעים לך” אקבל זאת בהבנה.
” לפעמים אני מרגישה לא בנוח לשוחח על נושאים סביב ההיכרויות והדייטים” אפילו שהייתי מאד רוצה. אם זה בגלל שיש לי זוגיות” או שאני חוששת להישמע מתנשאת וחלילה לי להכאיב לך מתוך כוונות טובות ועצות לא רלוונטיות. שכחתי את חוויות הדייטים ההזויים שהיו לי וכל מה שהייתי רוצה” זה רק להקשיב לך” להיות שותפה ולהרגיש איתך את הכאב.
” אני רוצה לומר לך” שלא רק שהביקורת של החברה נמשכת אחרי החתונה. גם הקשיים מתחלפים בקשיים אחרים.. אומר לך את האמת. בחוויית הנישואין שלי” החיים הם לא מה שחלמתי ודמיינתי. מסתבר שלאחר החתונה כשחיים בזוגיות” החיים מאתגרים ומורכבים מאד. נוסף לכך” החברות הטובות שהיו לי” נעלמו. לא אחת קורה שאין לי את מי לשתף בקשיים שלי ואני מרגישה מאד בודדה (גם אם את רואה סביבי כמה ילדים)… לא על כל נושא אפשר לדבר עם כל חברה. אפילו אם הייתי רוצה לדבר איתך על הבעל או על המשפחה” זה לא שאני לא צריכה אותך.. זה מפני שזה כבר לא רק “אני”… זה “אנחנו” וזה מרגיש לי” כמו לדבר לשון הרע על בעלי.
” טרם נישואי” עברה עלי תקופה ללא כל הכנה לקראת מה שעתיד להיות. אני מאמינה שאם הייתי מקבלת הדרכה לקראת הנישואין ובמהלכם” הייתי במקום טוב יותר. אני אישית גדלתי בבית הורי עם דגש על הצלחות והישגים” ופחות דיברו איתי על קשרים בינאישיים ותקשורת נכונה.. אבל טוב מאוחר מאשר בכלל לא. היום אני לומדת ומשתדלת לשמוח בטוב שיש לי בחיים” כי באמת יש הרבה טוב. אני מרגישה שמחה גם תוך כדי הקשיים” כי אלה קשיים של בנייה וצמיחה של כל המשפחה.
תפילתי לבורא עולם בקניין השלם” הוא הבניין. בניין הלבבות הכמהים להשלמה. לבבות הנשואים ושל אלה שטרם נישאו. שבראש השנה הקרב” ניכתב לחיים טובים לאלתר.
בתקווה לגאולה שלמה לכולנו וישועת ה’ כהרף עין!
