טעמי תקיעת שופר

בגמרא שואלים מדוע תוקעים וחוזרים ותוקעים” ומשיבים: “כדי לערבב השטן” . מסביר רש”י: “… כשישמע ישראל מחבבין את המצות מסתתמין דבריו”. כפי שנמצא ב’אבות’ : “חביבין ישראל שנקראו בנים למקום”. נוסף לכך “חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום”. יש עניין שישראל ידעו שהם בנים למקום” שזה יהיה נודע במהלך המחשבה והחיים. כשישראל תוקעים עוד פעם” מפני שקשה להם להיפרד מן המצוות” הם מגלים: “אהבתי מצותיך מזהב ומפז” . אנו מנצחים את המקטרגים השמימיים מכוח חיבוב מצווה” המגלה ש”אתם הדבקים בד’ אלהיכם” . דבקות זו מתגלה דרך שופרו של מעמד הר סיני ומתן תורה” ודרך כל הדורות” עד לדורנו ועד סוף כל הדורות.
התוספות מביאים פירוש אחר ל”ערבוב השטן” בשם הירושלמי” על הפסוק “והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול” . כשישראל שומעים קולות ולאחר מכן עוד קולות” מתקבל הרושם שהכל המשך אחד של “קול השופר הולך וחזק מאֹד” ” הקול הולך משתלשל ונמשך אל “יתקע בשופר גדול”” וכאן מתבטל השטן וקטרוגו. ברוך השם” השופר הזה “הולך וחזק מאד” עכשיו לפנינו” בקיבוץ גלויותינו” והשטן הולך ומתפוצץ. מהלך הגאולה הולך ומופיע מדרגה אחר מדרגה. “מעלין בקודש”. אחרי החלק הראשון של גאולה” קיבוץ גלויות” “נחית בחסדך עם זו גאלת”” הגענו לחלק השני של שחרור ירושלים” “נהלת בעזך אל נוה קדשך” . ירושלים היא שיא השלמות של כל ארץ ישראל” “מרום מראשון מקום מקדשנו” . “והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לד’ בהר הקֹדש בירושלם” .
בשלמות הארץ אנו נפגשים בשופרו של יובל. בגמרא מובא שסדר הקולות של ראש השנה נלמד משופרו של יובל. זאת תרועה של חרות עליונה” תרועה של התחדשות האומה בארץ” של התחדשות הסדר החברתי וחרות העבדים. תקיעה זו היא כלל ישראלית ציבורית” על ידי בית הדין הגדול” לעומת התקיעה הפרטית של ראש השנה. התקיעה של יובל אינה תקיעה של התעוררות” ולא של קבלת עול מלכות שמים” ולא של מלחמה” אלא תקיעה של חרות כלל ישראלית” וממנה נובעות התקיעות הפרטיות שלנו בראש השנה. שופרו של יובל הוא שופר כלל ישראלי. “וקראתם דרור בארץ” ” בהופעת הארץ בכל שלמותה.
אם כן מובנים דברי רש”י והתוספות. רש”י מברר את עניין הראשית: היסוד הנשמתי של עם ישראל המתגלה בחיבוב המצוות. התוספות מבררים את עניין האחרית: שופרו של משיח לעתיד לבוא. דברי הראשונים משלימים אלו את אלו. זה קשור לסדר התקיעות: פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה” ובאמצע שברים ותרועה – משברים. קודם כל הפשטות היסודית” עצם נשמת ישראל שהיא בעצמותה תורה עוד טרם ניתנה. אחר כך כל הסיבוכים והמאבקים למען הופעת תורה ומצוות במציאות: קול שופר של מתן תורה. ובסוף” פשוטה באחרית הימים” כשהמצוות יֵהפכו לדבר טבעי שבחיים” מצב שהוא יותר עליון מאשר לפני מתן תורה .