“האדם צריד להיחלץ תמיד ממסגרותיו הפרטיות” הממלאות את כל מהותו” עד שכל רעיונותיו סובבים תמיד רק על דבר גורלו הפרטי” שזהו מוריד את האדם לעומק הקטנות” ואין קץ ליסורים גשמיים ורוחניים” המסובבים מזה. אבל צריך שתהיה מחשבתו ורצונו” ויסוד רעיונותיו נתונים להכללות” לכללות הכל” לכללות העולם” לאדם” לכללות ישראל” לכל היקום. ומזה תתבסס אצלו גם הפרטיות שלו בצורה הראויה…” [ אורות הקודש” הטוב הכללי]
ערב ראש השנה תשע”ט” עומדים לפני המלך. על מה נבקש. באופן פשוט” לב יודע מרת נפשו” וכל אחד נפקד ונזכר שהוא עצמו עומד לדין ביום הזה” על מעשיו וחדלונותיו” על גודלו וקוטנו. והדעת נותנת שיש להכין טיעונים ובקשות” לימודי זכויות” וסנגורים טובים.
אך משהו אחר מתחולל בעם ישראל בימים הללו. אנחנו נחלצים מהמסגרת הפרטית” זו שמילאה את כל מהותנו” ומתרוממים למשהו אחר. משהו כללי. להמליך את המלך.
ומה אתנו? מה יהא עלינו?
ובכן מתברר שדווקא העקירה הזו מהחוויה הפרטית” המוכנות להימחק לכבודו של המלך ולא לעסוק בעצמנו” אלא לעסוק בו יתברך” לא לשאול מה נוכל לקבל מהמלך” אלא לשאול – מה נוכל לתת לך אדוננו המלך” כדי למלא רצונך” כדי לגלות מלכותך עוד בעולם. דווקא התנועה הזו היא המעוררת את אהבת המלך לבניו” ואת הרצון העמוק לחתום אותם לחיים טובים.
בראש השנה אנחנו מריעים. התרועה היא בעצם סוג של קרבן שבו אנו מקריבים את החלק הכי עמוק שבנו” את הנשמה” חלק אלוק ממעל ממש” זו שניתנה לנו משמי שמי קדם” ואותה אנו מעלים למעלה דרך השופר” שפופרת” המשמיעה את קול הנשמה.
כביכול אנו אומרים לקדוש ברוך הוא: מלכנו – עם זה אנו רוצים לעבוד אותך. עם עצם האישיות שלנו. עם הנקודה הכי מהותית שבנו” הכי עמוקה. אותה אנו מקדישים לה’ יתברך ומעלים אותה למעלה. ושוב – התרועה הזאת” הנכונות הזאת” מעוררת נחת רוח גדולה לפניו יתברך” והיא עצמה ממתקת את הדינים ומסירה את הקטרוגים. המוכנות הזו” להיחלץ מהמסגרת הפרטית לעבר הכלל.
ולכן – המילה תרועה עצמה יכולה להתפרש בשלשה פירושים שונים ומשלימים.
כי יש תרועה מלשון – ריסוק” כמו “תרועם בשבט ברזל”. אנו מודעים היטב למציאות המרוסקת שלנו” לכך שחטאנו אף עווינו ופשענו” ובכל זאת אנו באים אליו יתברך כדי לגלות לו שעיקר רצוננו – הוא בו. וגם רצון הוא בעצם תרועה. כמו רעותא דליבא. או כמו הפסוק “ה’ אלקיו עימו ותרועת מלך בו”. הרצון שלך נמצא בנו מלכנו. ואותו אנו רוצים לגלות בעולם הזה. שידע כל פעול כי אתה פעלתו.
ואם כן” דווקא ההתגברות הזאת על הריסוק” וההליכה למקום שבו המלך במרכז” מולידה את המשמעות השלישית של המילה תרועה – מלשון רעות וקרבה. כעת אנו קרובים אל המלך. עם המלך במסיבו.
ערב ראש השנה. יש כל כך הרבה על מה להתפלל. אך דומה שהכל מתכנס למילה אחת – התגלות.
הרי אתה עומד מאחורי כל המפעל” מסתתר בתוך עלילות בני אדם ויצרי מעללי איש” אתה מנהל את הכל ומוליך את הכל” אבל אנו רוצים לראות אותך מלכנו. בגלוי. רצוננו לראות את מלכנו. לא רק דרך שליחים נאמנים. אלא בגלוי” דרך נבואה” ורוח הקודש” שכינה ובית מקדש. הגלה נא” הגלה נא” ופרוס חביב עלינו את סוכת שלומך.
שנה טובה ומתוקה.
