יָרַדְתִּי לְמִדְבַּר זִיף עִם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים חַיָּלִים מֻבְחָרִים כְּדֵי לִתְפֹּס סוֹף סוֹף אֶת דָּוִד ” אוֹיֵב הָאֻמָּה. אַךְ הֵנָּה יָרַד הַלַּיְלָה וְעָלֵינוּ לָנוּחַ.
בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה” אֲנִי שׁוֹמֵעַ פִּתְאוֹם קוֹל קוֹרֵא מֵרֹאשׁ הָהָר לְאַבְנֵר בֶּן נֵר” שַׂר הַצָּבָא.
– אַבְנֵר ” עֲנֵה לִי!
– מִי אַתָּה? עוֹנֶה אַבְנֵר. מִי זֶה מֵּעִיז לִצְעֹק בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה וּלְהָעִיר אֶת הַמֶּלֶך?
– אַתָּה אַבְנֵר גָּדוֹל וְחָשׁוּב” אַתָּה מֻפְקָד עַל שְׁמִירַת הַמֶּלֶךְ” אַךְ בֶּן מָוֶת אַתָּה! כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ עָלָיו! וְהִנֵּה בָּא מִישֶׁהוּ לַהֲרֹג אֶת מַלְכְּךָ. רְאֵה בְּמוֹ עֵינֶיךָ” חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְצַפַּחַת הַמַּיִם שֶׁלּוֹ נֶעֶלְמוּ.
אָכֵן” הַדָּבָר חָמוּר מְאֹד. אוֹתוֹ אָדָם שֶׁבָּא בְּשֶׁקֶט וְחָמַק” יָכֹל הָיָה לַהֲרֹג אוֹתִי בְּרֶגַע. וְהִנֵּה אֲנִי מְזַהֶה אֶת קוֹלוֹ שֶׁל דָּוִד.
– הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָּוִד?
– קוֹלִי” אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. מַדּוּעַ אֲדוֹנִי רוֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ? מָה רַע עָשִׂיתִי?! וַדַּאי יֵשׁ אֲנָשִׁים רְשָׁעִים שֶׁמְּסִיתִים אֶת הַמֶּלֶךְ נֶגְדִּי עַל לֹא עָוֶל בְּכַפִּי. בִּגְלָלָם הֻכְרַחְתִּי לָצֵאת לְגָלוּת! לָמָּה כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ רוֹדֵף אַחֲרַי – אֲנִי סְתָם אֵיזֶה פַּרְעוֹשׁ?!
– חָטָאתִי שׁוּב” בְּנִי דָּוִד. לֹא אֶעֱשֶׂה לְךָ עוֹד רַע. אֲנִי רוֹאֶה שֶׁנַּפְשִׁי יָקְרָה בְּעֵינֶיךָ. עָשִׂיתִי שְׁטוּת. שָׁגִיתִי מְאֹד.
– הִנֵּה הַחֲנִית שֶׁל הַמֶּלֶךְ. שְׁלַח נַעַר שֶׁיָּבוֹא לָקַחַת אוֹתָהּ. ד’ נָתַן אוֹתְךָ בְּיָדִי הַיּוֹם” אַךְ לֹא רָצִיתִי לִפְגֹּעַ חָלִילָה בִּמְשִׁיחַ ד’.
– בָּרוּךְ אַתָּה בְּנִי דָּוִד. גַּם עֲשֵׂה תַּעֲשֶׂה וְגַם יָכֹל תּוּכַל.
וְחָזַרְתִּי לִמְקוֹמִי [1].
———————-
1. שמואל א כו ב – כה.