ישראל ותורה

בתנא דבי אליהו נאמר: “אמר אליהו: בא לפני אדם אחד” והיה שואלני בדברי תורה. אמר לי: רבי” שני דברים יש לי בלבבי” ואני אוהבם אהבה גדולה: תורה וישראל” אבל איני יודע איזה קודם. אמרתי לו: דרכם של בני אדם אומרים: תורה קודמת לכל” אבל אני אומר: ישראל קדושים קודמים”. דברים נוראים! יחד עם זה יש להיזהר מהבנה מסולפת של דברי קודש אלו” כפי שעשה זאת ראש ממשלתנו הראשון. הוא אמר: “יש מאמר חז”ל הדן מה קודם” ישראל או תורה – או במילים שלו: האומה והדת – ונמצא שם שישראל קודמים. אם כן הצד הלאומי הוא הקודם” והתורה כפופה לו”. זו שטות אפיקורסית. כשאומרים ישראל קודמים” צריך להבין מה זה ישראל: הגוף הלאומי ציבורי חברתי? לא” מדובר על ישראל החי! כשמדברים על ראובן או שמעון” הכוונה לראובן או לשמעון החי. כמובן” הוא מתגלה בגוף עצמות וגידים” אבל בפְנים יש איזה דבר שמחיה אותו. החיצוניות היא גילוי של הפנימיות. כשמדברים על ישראל” אין אומרים מִלה בעלמא ללא תוכן. בעל כורחך צריך אתה להודות שיש לך עסק עִם ישראל החי. וכי יש גוף בלי נשמה? כך הדבר גם במובן הציבורי: יש נשמה המחיה את הגוף הלאומי” ומובן שלישראל החי יש נשמה. יש להבין מהי הנשמה שלו. ריבונו של עולם יצר לו חלק באנושיות” “כי חלק ד’ עמו”” חלק שיש לו פְנִים מיוחד” נשמה מיוחדת. הנשמה הזאת” היא מיסוד אברהם אבינו” ונתגלתה בהר סיני. מהי נשמת ישראל? אורייתא.
ישראל שקדמו” זהו ישראל החי” החיוניות שמחיה אותו” התוכן התרבותי הרוחני הנשמתי שלו” ‘חיינו ואורך ימינו’. ישראל שקדם הוא נשמתם של ישראל” דבר אלוהים המחיה אותנו” ‘רוחי אשר עליך’. ישראל שקדם אין זה גל של עצמות” אלא ישראל הנורמלי והגדול” החיוני והשלם” החי והקיים” אשר בתוכו – חיוניותו המקיימת אותו: תורת ישראל. אין לדבר על הגוף הלאומי” המדיני והצבאי בלי הפְּנים” בלי הנשמה. מתוך כך מובן שכשמדברים על ישראל” ממילא מדברים על תורה. במושג ‘ישראל’ טמון המושג ‘תורה’. אם כן מה היא התורה שאחרי ישראל” נוספת על שלמותם של ישראל? זאת התורה שלומדים בישיבה” התורה של חידושי תורה ופסקי הלכות שבתורה. יש להבין שכל ההתפרטות וההשתכללות הגדולה של התורה הן מתוך העניין האלוהי של “עם זו יצרתי לי” תהילתי יספרו ” .