יהי לבי תמים בחקיך

זאת חקת התורה. אומר רש”י” כיוון שאומות העולם מקשים על עם ישראל מה המצווה הזו של פרה אדומה ומה הטעם במצווה הזו” לכן כתבה בה התורה חוקה לומר “גזרה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה”. על הפסוק שאמר שלמה המלך בקהלת “אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני” דורשים חז”ל ששלמה המלך אומר” רבות הבנתי והחכמתי בתורה אבל את טעם מצוות פרה אדומה לא הצלחתי להבין.
הלימוד לנו ממצווה זו” אומר הרב זוין זצ”ל” (לתורה ולמועדים)” “פרה אדומה משמשת סמל לכל התורה ולכן נאמר כאן” זאת חוקת התורה’. כשם שפרה אדומה היא ‘חוקה חקקתי’ מבלי לדעת טעמו של דבר… כך כל התורה כולה” אנו צריכים רק להאמין שיש ויש לכל דבר טעמים שהם בגדר ‘הנסתרות לה’ אלוקינו’ אבל ‘הנגלות לנו ולבנינו’ היא רק ‘לעשות את כל דברי התורה הזאת’…” דווקא הגזירה והחוק יכולים להתקיים” מה שאין כן כשיש טעם אזי יש סכנה שאם מתבטל הטעם תתבטל המצווה” החוק קבוע לעולם ומבטיח את קיום התורה כולה.
על פי זה אפשר להבין את הסיפור הידוע על הגוי דמא בן נתינה שבאו חכמים לקנות ממנו אבן לחושן והיה המפתח של האבנים מונח מתחת לראשו של אביו והוא לא העיר אותו והפסיד בכך הרבה כסף. לשנה אחרת נתן ה’ שכרו ונולדה לו פרה אדומה בעדרו והוא קיבל את הכסף שהפסיד על כיבוד אב ואם (קידושין” לא). ומדוע הוא קיבל שכרו דווקא על-ידי פרה אדומה? מסביר בעל החידושי הרי”ם” התנהגותו של הגוי שהפסיד ממון כה רב בשביל כיבוד אב” עוררה בשמים קטרוג גדול נגד עם ישראל” האם גם הם מוכנים כך להשקיע במצוות?” לכן נתן ה’ שכרו בפרה אדומה והוכיח” שהנוכרי אמנם מסוגל לפזר ממון רב על מצווה שהשכל מחייב אותה” אבל ישראל גדולים יותר” הם מסוגלים לפזר סכומים גדולים אפילו על מצוות פרה אדומה” שאינה אלא חוקה ואינה הגיונית כלל.
פסוק נוסף שחז”ל דורשים (בשמות רבה) לעניין פרה אדומה” הוא דברי דוד המלך בתהילים “יהי לבי תמים בחקיך – זה חוקת הפסח וחוקת פרה אדומה” .נראה שחז”ל גם כאן באו ללמד אותנו שעם הרצון והחשיבות לדעת את ערכן וטעמן של המצוות יש ערך גדול לעבודה התמימה שלא מתווכחת ולא חוקרת אלא עובדת את ה’ באהבה ובתמימות.
אנו מחנכים את ילדינו לקיום תורה ומצוות ומשתדלים לבאר להם את טעמי המצוות כדי שיתחברו יותר לקיומן המלא” אך אל לנו לשכוח להדריך אותם גם שהם חוקי ה'” שגם כאשר איננו מבינים את טעמם” חייבים אנו בקיומם מתוך תמימות בעבודתו יתברך.