מְגִלַּת שָׁאוּל 49
שְׁמַע בְּנִי יְהוֹנָתָן” שִׁמְעוּ כָּל עֲבָדַי” אֵין לִי בְּרֵרָה” אֲנִי חַיָּב לַהֲרֹג אֶת דָּוִד[1]. אָמְנָם הוּא חַיָּל אַמִּיץ” וְהוּא גַּם חֲתָנִי” בַּעֲלָהּ שֶׁל מִיכַל” אֲבָל הוּא מְסֻכָּן מְאֹד לַמַּלְכוּת. מַעֲמָדוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְחַזֵּק” אַךְ אֵינוֹ מַתְאִים לִהְיוֹת מֶלֶךְ. אִם הוּא יִמְלֹךְ” יִהְיֶה כָּאן חֻרְבָּן. לָכֵן אֵין בְּרֵרָה” וְיֵשׁ לְהוֹרְגוֹ.
רָאִיתִי שֶׁבְּנִי יְהוֹנָתָן אֵינוֹ מַסְכִּים אִתִּי. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְאֹד מַעֲרִיךְ וּמְאֹד אוֹהֵב אֶת דָּוִד [1].
וְאָכֵן תּוֹךְ זְמַן קָצָר הוּא בָּא אֵלַי וְאָמַר :
– אָבִי הַיָּקָר” אָנָּא “אַל יֶחְטָא הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ בְּדָוִד” כִּי לֹא חָטָא לְךָ” וְכִי מַעֲשָׂיו טוֹב לְךָ מְאֹד”[2]. הוּא לֹא עָשָׂה לְךָ כָּל רַע. הוּא סִכֵּן אֶת עַצְמוֹ וְהָרַג אֶת גָלְיָת” וּבְכָךְ הוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל” וְגַם אַתָּה שָׂמַחְתָּ מְאֹד. “לָמָּה תֶּחְטָא בְּדָם נָקִי” לְהָמִית אֶת דָּוִד חִנָּם”[3].
בְּעֶצֶם הוּא צוֹדֵק. מְאֹד צוֹדֵק. אֲנִי סְתָם נִסְחַף. סְתָם אֲנִי מִתְבַּלְבֵּל.
– אַתָּה צוֹדֵק בְּנִי. “חַי ד’ אִם יוּמַת” [4] אֲנִי נִשְׁבָּע שֶׁלֹּא אֶהֱרֹג אוֹתוֹ.
———————