“…ויקח קורח”
רש”י:
ויקח קרח – “לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה…”
כל עוד אדם מכליל עצמו בתוך העדה” לא יוכל ולא ירצה לערער על מקומו ותפקידו של זולתו. כי מתוך מעמדו הבטוח בגוף הכלל” יראה בבהירות את ערך השילוב וההשלמה של כל מרכיביו ולא תתעורר בו כלל חמדת המחלוקת להרים יד ולהשבית את עושר “מנגינת הרבים” וצירוף גווניהם המרהיבים” אלא את כולם יקבל באהבה “בברית יחד”. אבל תכף כשיוציא עצמו מן הכלל – “ויקח עצמו לצד אחד להיות נחלק מן העדה” – כבר ארס הזרות ותכונת הגאווה גואים בו” וממילא תהא עינו צרה באחר ויחשוק ליטול את מקומו” לעורר עליו ולהתריס כנגדו” ואש קנאתו “תיקוד עד שאול תחתית” כאילו דחקוהו ממקומו” וישחיז כלי מלחמתו ו”רוממות אל בגרונו”… כאילו מלחמת קודש הוא נלחם” לא למען עצמו חלילה אלא את טובת הכלל הוא דורש” אבל באמת “קורחה ושממון הוא עושה בישראל”. ועצה מרושעת זו “לקחת את עצמו לצד אחד”” לעורר וללבות את אש המחלוקת” היא נדרשת בעיקר למי שמבקש לחלוק על הכהונה שאנשיה כולם אנשי שלום” בני אהרון” ואיך יעלה על דעת איש לערער עליה אם לא שיקח עצמו קודם ל”צד אחד”” להיות נבדל ונפרד מתכונת הכלל? ורק אז יעיז פניו אפילו כנגד קדושי עליון כמשה ואהרון. בדומה לאותם שני בריונים פושעי ישראל שעוררו זה את זה מי מהם ילך ויקניט את הִלל עד שאמר אחד מהם “אני אלך ואקניטנו”. כמה עזות פנים נדרשה לאותו פוחז כדי להפשיט מעליו את “מעיל הבושה” הטבעית העומדת כתריס בפני נבלה כזאת” להקניט נשיא ואב בית דין כהלל . לכן טוב לו לאדם מישראל שישתף נפשו בתוך הציבור” ידע את מקומו וישמח בחלקו בבחינת: “רב לכם בני לוי” די גדולה נטלתם לכם!! ולא יהא כקורח ועדתו.
שאלה: איזה חיה תהיה נאמנה לך ולא תעזוב אותך אף פעם?
תשובה: זבוב…
נאמנות הזבוב נאמרה במליצה” כי תכף שימצא עניין בגופנו מצד איזו לחלוחית שחמדה נפשו” ינסה שוב ושוב להתיישב על מוקדה ולשאוב לחלוחיותה בחִדקו הזעיר עד תום**. וזה נחשב במליצה גדר “נאמנות”” אם כי באמת היא נאמנות שלילית כי אינה נוחה לאדם והיה טוב לוֹ לוּ זבוב זה היה סר ממנו לגמרי. אבל חז”ל משלו את יצר הרע לזבוב היושב על מפתחי הלב ומפתה את האדם למושכו ברשתו” וזבוב זה באמת יש לו נאמנות גמורה לאדם כל עוד נשמתו בגופו ויצר לב האדם רע מנעוריו… בחובות הלבבות אמר על היצה”ר: אתה ישן הוא ער לך! ובאורחות צדיקים דימהו ללוחם שגם אם תנצחהו מאה פעמים לא יאמר נואש. אבל באמת יש לצייר “נאמנות” זו גם במובן חיובי” כי לולא טורדנותו של היצר הרע לא היה האדם קונה שום מעלה” ונשמתו היתה אצורה בקרבו ולא היה נודע טבעה בעולם. אבל עכשיו” כשהוא נתון להצקותיו הבלתי פוסקות הוא יוצא כנגדו בכוחן של התפילה התורה והמצוות” וממגע בחירי זה אור נשמתו הולך וזורח כשעובד את ה’ בשני יצריו ביצה”ט וביצה”ר.
————————————————————————-
**ובגופי היה מעשה” שבראשית ימי ביכורי תשובתי התפתיתי לקיים עצה מהספר “טהרת הקודש”” למשוח גופי במיץ ולהניח לזבובים למוּץ עסיסו ולסובלם בנחת ובלא זיע… וטוב סיגוף זה לכפרת עוון נעורים יותר מאלף תעניות . וכך עשיתי” ובאמת עדת זבובים סבבוני ועל כל מיחוש ומיחוש הייתי “מייחד ייחודים” ושש עליו כמוצא שלל רב. ומקץ חצי שעה עקובה מעקצוצים שבתי לבית הורי “מטוהר” ואת מה שהתרחש בבית הורי לאחר מכן אין כאן מקומו…
