ספר עמוס חותם בפסוק בו מבטיח ה’ לישראל כי לאחר גאולתם” לא תבוא עליהם גלות נוספת – “וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה’ אֱלֹהֶיךָ” (ט” טו). ההבטחה שלא תהיה עוד גלות לאחר הגאולה נאמרה פעמים רבות מאד על ידי הנביאים. זהו אחד היעודים שאותם אומרים נביאים רבים בקול אחד. לדוגמה:
ירמיהו לא” לז: “הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה’ וְנִבְנְתָה הָעִיר [=ירושלים] לַה’… לֹא יִנָּתֵשׁ וְלֹא יֵהָרֵס עוֹד לְעוֹלָם”.
יואל ד” יז: “וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן הַר קָדְשִׁי וְהָיְתָה יְרוּשָׁלִַם קֹדֶשׁ וְזָרִים לֹא יַעַבְרוּ בָהּ עוֹד… וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלִַם לְדוֹר וָדוֹר”.
הבטחה זו כתובה למעשה כבר בתורת משה (ויקרא כו” יא): “וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם”. וכך מבואר הפסוק בספרא (בחוקותי א” ג): “‘ולא תגעל נפשי אתכם’ – משאני גואל אתכם שוב איני מואס בכם”.
כלומר הגלות היא מצב חריג וייחודי. הקב”ה אפשר את קיומה באופן חד פעמי” והיא לא תופיע יותר מפעם אחת בהיסטוריה. כשתגיע הגאולה” היא תהיה נצחית!
הגלות והגאולה בספר עמוס
בספר עמוס יש משמעות מיוחדת לחתימת הספר בהבטחה שלא תגיע עוד גלות. הסיבה לכך היא שעמוס הוא הנביא הראשון שעמד והודיע לישראל שהגלות היא כבר עובדה מוגמרת” והיא תגיע בוודאות. הגלות ניתנה בתורה כאפשרות” והרבה נביאים הזהירו מפניה. אך עמוס קם והודיע בשם ה’ כי מידת הדין יצאה ממקומה וה’ לא יחכה עוד: “הִנְנִי שָׂם אֲנָךְ בְּקֶרֶב עַמִּי יִשְׂרָאֵל לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ [=ה’ שופט את ישראל לפי שורת הדין ולא ימחל עוד על פשעם – מצודת דוד] וְנָשַׁמּוּ בָּמוֹת יִשְׂחָק וּמִקְדְּשֵׁי יִשְׂרָאֵל יֶחֱרָבוּ… וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ”. נבואה זו של עמוס זעזעה את אמות הסיפים. עוד לפני שעמוס סיים את דבריו והודיע בפירוש כי תהיה גלות” קם אמציה” כהן בית אל” והודיע למלך ישראל כי עמוס ניבא נבואה בלתי מתקבלת על הדעת: “וַיִּשְׁלַח אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית אֵל אֶל יָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר… לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת כָּל דְּבָרָיו” (שם” ז).
נבואת הגלות של עמוס היתה מזעזעת מאד” והיא נצרבה בתודעת העם. היתה זו נבואה יסודית כל כך עד שישעיהו קם וקצב את השנים שיעברו מאז נבואה זו ועד הגלות: “וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם” (ישעיהו ז) – כלומר כעבור שישים וחמש שנה מאז נבואת עמוס ישברו בני אפרים ועשרת השבטים יגלו (על פי רש”י).
והנה” דווקא עמוס שנבואתו על הגלות עמדה כאבן דרך בתולדות ישראל” חותם את נבואתו בהבטחת עולם שהגלות לא תשוב עוד לאחר הגאולה:
“הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה’ וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה: וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם: וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה’ אֱלֹהֶיךָ”.