חמץ משפחתי בנישואין ג’/ החלפת תפקידים

במאמרים הקודמים פגשנו בשמואל ושפרה שהקושי העיקרי ביניהם לכאורה הוא משפחת המוצא של שמואל. שפרה פגועה מאז חתונתם ואינה מוכנה שבעלה יהיה בקשר כלשהו איתם. לאחרונה החליט שמואל שלא להיכנע לדרישותיה ודרש שבליל הסדר יהיו אצל הוריו. בפגישה הוסכם שבאופן זמני יחגגו את ליל הסדר בביתם ולאחר החג” ניפגש שוב. בסיום הפגישה” הם קיבלו על עצמם” שכל אחד מהם ינסה להתבונן מנקודת המבט הרגשית של משנהו. בשבוע שעבר” ראינו שהמשימה לא הייתה ברורה דיה לשמואל ולשפרה” כיצד ‘להיכנס לנעליו’ אל השני ולראות את נקודת מבטו. וזאת ניסינו לעשות עתה.
שאלתי אותם אם הם מוכנים” שנקיים משחק של החלפת דמויות שדרכו ניתן לדמות” לחוש את רגשותיו של השני” והם נענו בחיוב.
הצעתי לשמואל “להיכנס” לדמותה של אשתו” ולשם כך” ביקשתי מהם להחליף מקומות. שמואל חשש שאם יבין אותה” זה יחייב אותו ולהסכים לרצונותיה. הרגעתי אותו ואמרתי כי “הבנה- אין פירושה הסכמה. מתוך הבנת הפרשנות אפשר להבין את נקודת המבט”.
פניתי לשמואל המגלם את דמותה של שפרה: “את מספרת שהוריו של שמואל פגעו בך מאז תחילת הנישואין ואת מרגישה תחושות קשות כלפיהם. לכן את גם לא מוכנה ששמואל יהיה איתם בקשר. זה נכון? את (אתה) מוכנה לשתף כיצד את מרגישה כלפיו?”
לאחר כמה ניסיונות של שמואל לדבר במקום אשתו” הוא החל לדבר “מגרונה” וחזר על המשפטים השגורים בפיה. הרגשתי שעתה התחיל להבין אותה ולהרגיש מה באמת עובר על עליה. אח”כ הוסיף:”אני פתוחה מאוד ליחסים משפחתיים. גם אם מתווכחים” זה לא סוף העולם. אבל אצל משפחתו כמעט לא מדברים” וגם הוא בקושי מדבר. אני לא יודעת מה הוא חושב עלי וזה מפחיד אותי…”. תוך כדי (דיבורו) גם הבין מה עובר עליו:”אני מבינה עכשיו” שגם הוא פוחד מהפתיחות שלי. הקשר במשפחתו מאד חיצוני וקר…”. בזמן הזה היא הנהנה בראשה ללא הרף לאות הסכמה” ופלטה אנחת רווחה כאומרת:”סוף סוף הוא קולט מה אני מרגישה”.
ביקשתי מהם לחזור למקומם. שאלתי אותו מה הוא מבין עכשיו. הוא חייך ואמר:”אני מבין יותר” עד כמה הפערים בינינו גדולים בהתמודדות המשפחתית. היא עושה זאת בטבעיות ואני פוחד ושומר מרחק. הבעיה שאני שומר מרחק גם מאשתי. אני מבין שהיא חווה דחייה ממשפחתי וכנראה גם ממני. היא ציפתה לראות את המשפחה שלי כמשפחה שלה ואולי עקב כך הפגיעה שלה כל כך עמוקה. אני מבין למה היא מגיבה בהיסטריה כשאני מזכיר את משפחתי”. הוא שתק לרגע ואז אמר:” האמת” אם הייתי במקומה… הייתי מתרחק ומנתק מגע לגמרי. זה גם מעליב וגם מפחיד… אבל מה אעשה?? אני זקוק להורים ולאחים… זה מה שיש…”.
הזכרתי לו” שאנחנו עדיין עסוקים בהבנות ולא בהסכמות ובפתרונות.
עתה פניתי לשפרה ובקשתי ממנה לשבת במקומו של שמואל” ושאלתי אותה (אותו). שמואל:”כשאתה שומע שאשתך כל כך פגועה ומרגישה דחויה ומפוחדת” מה קורה לך?”
היא ישבה דמומה לזמן מה וניסתה לדבר במקומו:”תראי” אשתי באמת חברותית ואשת שיחה מדהימה” לגמרי הפוך ממני” וזה מה שמשך אותי אליה. אך מכיוון שאני לא כזה” אני מרגיש שהיא משתלטת עלי ואין לי מקום לעצמי. היא רוצה לעצב אותי כמו שהיא רוצה. בכל זאת” אני גבר ורוצה להרגיש שיש לי ערך. היא נותנת לי הרגשה שהיא הטובה ואני המסכן….”. הוא הנהן בראשו והיא גילתה התנגדות והתנתקה מהדמות: “וואו” אני לא יכולה! אני נשמעת רעה… אני לא כזאת ואני לא מוכנה שהוא יאשים אותי… זה מה שהוא אומר כל הזמן…”. הרגעתי אותה שכוונותיה טובות” היא רק מדברת במקומו וזה לא אומר שהיא מסכימה לדבריו. ביקשתי ממנה לחזור למשחק התפקידים” אם היא עדיין יכולה. היא התרצתה והמשיכה: “טוב. אז אני לא רוצה להרגיש שאני כלום ולכן אני לא מוותר ואני רוצה קשר עם המשפחה שלי. אני לא מחייב אותך. אמרתי לך” שרק אני אשמור על קשר ואת פטורה מהם”.
שאלתי אם היא הרגישה במקומו” או שרק חזרה על הדברים שהוא אומר. שפרה חייכה כשהבינה שהיא נשמעה מדקלמת” אבל לא באמת מרגישה במקומו. לאחר כמה ניסיונות לדבר במקומו” היא החלה לבכות ואמרה:”אני מרגיש יתום ובלי שורשים משפחתיים… קשה לי לחיות כך…”.
זה היה רגע מכונן. ישבנו בשקט כדי לשהות ברגשותיהם. לאחר שחזרו למקומותיהם ולעצמם” שפרה הישירה מבט לשמואל ואמרה לו:”אני מבינה עכשיו את הכאב והחיסרון שלך. אני רוצה בטובתך. אבל.. איך נעשה שהם לא יזיקו למשפחה שלנו??”
—————–
עד עתה” המשפחה שלו כבעיה היא שיצרה חייץ ביניהם. מעתה” נראה ששניהם ביחד מול הבעיה המשפחתית.
מכאן הדרך פתוחה יותר לחפש ביחד דרכי התמודדות שיתאימו לשניהם.