האם הפך פסח מחג החירות לחג העבדות?

שאלה זו שואלים לא פעם בעת ההכנות לפסח וגם בפסח עצמו כשרואים אנשים שמחמירים מדי לטעמנו. לכאורה” שאלה במקום…
כדאי לבדוק את נקודת המבט שלנו בשאלה מהי חירות אמתית” שמא מוטעית היא.
פעם” לפני המהפכה התעשייתית” שיתרונותיה בצדה” היה כל אחד עובד קשה” מגדל ירקות בגינה” חולב את הפרה לוקח ביצים מהתרנגולת שברשותו ובמקרים רבים גם נאלץ לבנות לבד את ביתו. עבדות ממש… ואז קמו כמה אנשים חכמים ואמרו להמון: למה לכם לעבוד קשה? תוכלו לעבוד בחברה ולהרוויח כסף וכך תוכלו לקנות מה שתרצו בלי להתאמץ. הרעיון “תפס טוב” והאנשים זנחו אט אט את אורח החיים הישן. אז מה בעצם קרה? הרוב הפכו עבדים של בעל החברה” ונוסיף לזה את העובדה שאין להם סיפוק בעבודתם. האם עכשיו הם בני חורין? שאלה.
שני אנשים רעבים. האחד קונה מה שמתחשק לו” בלי לבדוק אם זה כשר” הוא אוכל בתאווה גדולה כי הוא “לא סופר אף אחד”. לעומתו” השני בודק אם יש כשרות” אם אין” ישאר רעב עד שימצא מקום מתאים. ואחרי שהוא קונה הוא מתיישב” אוכל לאט” גם משאיר מעט בצלחת. ובמקרים רבים לוקח את המנה לביתו כדי שלא יראו אותו אוכל. אז מי מביניהם הוא בן חורין? זה שלא איכפת לו מה יגידו עליו או אולי זה ששולט ביצרו” כי דווקא כן איכפת לו מה יגידו?… מבלבל” נכון?
שני אנשים רבים ביניהם. האחד אומר “אין מה לעשות” ככה נולדתי קבל אותי כמו שאני” ואילו השני מצטער על מה שעשה ומנסה לשנות את התנהגותו. מי מביניהם בן חורין” האם זה ש”מחובר לעצמו” או אולי זה שמנסה להשתפר?
מתאמצים ומתייגעים כל כך בניקיונות לפסח כשאיש אינו מכריח אותנו או משלם לנו” ויתרה מזו” אנו יוצאים נגד הרצון הפשוט שלנו לצאת לטייל או לנוח. אלא שמכאן אנחנו נוכחים לדעת שאנחנו עושים מה ש”אנחנו” רוצים באמת” לעשות רצון ה’ ולהמשיך את רצף הדורות. ועוד מתאמצים מאוד לשם כך. איננו עבדים של אף רצון חולף.
כך” כשאדם מחמיר על עצמו בפסח הוא איננו משועבד” אלא אדרבה הוא מנסה בכל כוחו לצאת מכבלי העבדות לתאוות הרבות. כשאנחנו אוכלים מצה פשוטה ולא איזה לחם עשיר אנחנו בעצם מראים שהאכילה היא רק כדי להשביע את רעבוננו” ולבטא את מהותנו האמיתית ולא כדי למלא את תאוותינו. וכלשון מרן הרב זצ”ל שהיטיב לתאר את מה שדיברנו עד כה “נתונים הם כל הגויים תחת היד החזקה של משטרי המערכות של כוחות הטבע וזרמיהם” אין להם שאיפה יותר גבוהה מהמילוי של חפצם הטבעי” זהו מלחמת קיומם. כל השכל איננו כי אם משמש לאותו הרצון העור” ונמצא שאין התרוממות עצמית” כי אם התקשטות חיצונית” והתעלות חלקית בחוג הנשפל” חירות שטחית בתוך עמקה של ההשתעבדות הפנימית. לא כאלה חלק יעקב” החפץ התוכי הוא לנצח את עצמו” הסקירה הנשמתית היא לרומם את חיי הכלל וחיי העולמים” את חיי הפרט וחיי כל מפעל ותנועה” אל אותו המובן של החיים אשר להעדן העליון של החכמה היצירתית” ששם המגמה המציאותית שרויה” והדבקות האלקית הולכת ופועמת באומה ביסוד נשמתה וחפץ קיומה. הרצון העליון הזה מתגבר הוא על כל המערכות” אין הזרמים הטבעיים דוחפים אותו” כי חזק הוא מהם” (שמונה קבצים ז לט)
חג חירות (אמיתית) שמח