טָעִיתִי טָעוּת גְּדוֹלָה כְּשֶׁחָמַלְתִּי עַל אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק. טָעוּת חֲמוּרָה. הֲרֵי הוּא רָשָׁע מְרֻשָּׁע. הוּא עוֹד יְגַיֵּס שׁוּב צָבָא” וְשׁוּב יֵצֵא לְמִלְחָמָה נֶגְדֵּנוּ.
שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא אָמַר:
– “הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק”[1].
אֲגַג נִגַּשׁ כָּבוּל בַּשַּׁלְשְׁלָאוֹת[2] וְאָמַר :
– “אֲנִי כְּבָר מַרְגִּישׁ אֶת מְרִירוּת הַמָּוֶת”[1].
אֲבָל שְׁמוּאֵל לֹא חָמַל עָלָיו :
– כְּמוֹ שֶׁאַתָּה הָרַגְתָּ אֶת בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל” וּבִגְלָלְךָ יֵשׁ לָנוּ הֲמוֹן אַלְמָנוֹת” וְאִמָּהוֹת שַׁכּוּלוֹת”כָּךְ גַּם אִמְּךָ תִּהְיֶה שַׁכּוּלָה [2].
וְאָז שְׁמוּאֵל לָקַח אֶת חַרְבּוֹ וְהָרַג אוֹתוֹ [3].
אַחֲרֵי כֵן שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא חָזַר אֶל בֵּיתוֹ בְּגִבְעַת שָׁאוּל [4] וּמֵאָז לֹא הָיָה בְּקֶשֶׁר אִתִּי” לֹא הִתְרָאֵינוּ עוֹד” וְהוּא מִתְאַבֵּל עַל כָּךְ שֶׁמִּנָּה אוֹתִי לַמֶּלֶךְ [5].
עַכְשָׁו אֲנִי לְבַד” בְּלִי הַתְּמִיכָה שֶׁל שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא. קָשֶׁה לִי בִּלְעָדָיו” אֲבָל אֵין לִי בְּרֵרָה. אֵינִי יָכוֹל לִנְטֹשׁ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל. יֵשׁ לִי אַחְרָיוּת.
אֲנִי אוֹהֵב אֶת עַמִי.
—————————–
1. שמואל א טו לב.
2. שם מצוד”ד.
3. שם לג.
4. שם לד.
5. שם לה.