ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וירא
פרשה נוכחית: חיי שרה
פרשה הבאה: תולדות
 


"החודש הזה לכם"

הרב דוד לנדאו

היום נפגשים שבת וראש חודש. עניין ראש חודש הוא מצוה ראשונה של התורה - לעבר שנים ולקבוע חודשים, כמו שכתוב "החודש הזה לכם ראש חדשים" . מזה נמשך כל הלוח שלנו, נמשכים כל סדרי הזמנים שלנו. שבת וראש חודש הם שני ניגודים מוחלטים! הם שתי מדרגות, שני מצבים, שני עניינים בקדושת הזמנים. ראש חודש נכלל ב"אלה מועדי ד' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם" . ראש חודש הוא סוג של קדושת זמנים, שנעשים מקודשים על ידינו. בלשון הגמרא: אנו מקדשים את הזמנים. הגמרא מבררת את סגנון הברכה "מקדש ישראל והזמנים". יש הגדרה הלכתית ש"אין חותמין בשתיים". ביטוי הלכה זו במילים שונות הוא: "אין עושין מצְוֹת חבילות חבילות". אין זה יפה ונעים לחטוף מצוות, לבלוע שני דברים שבקדושה יחד. לכן שואלת הגמרא איך מברכים "מקדש ישראל והזמנים" - לכאורה זו חתימה בשתיים? - על זה משיבה הגמרא שאין כאן שני דברים. אין הכוונה שד' מקדש את ישראל ומקדש את הזמנים, אלא ד' מקדש את ישראל, ומתוך כך ישראל מקדשים את הזמנים. קדושת הזמנים אינה מאת ד' אלא מישראל. מתוך שד' מקדש את ישראל, יש להם כוח לקדש את הזמנים. "עם זו יצרתי לי, תהילתי יספרו" , ומכוח הקדושה שביצירת ישראל נמשך באופן טבעי שישראל מקדשים את הזמנים. קדושת ראש חודש, חגים ומועדים היא קדושה שלנו, קדושה שמתגלית ומסתדרת על ידינו ומתוכֵנו, על ידי בית דין של ישראל, וכל העם עונים אחריו: מקודש, מקודש! הקדושה הכלל ישראלית שלנו מתגלה בזה שאנו מקדשים את הזמנים. אתם "תקראו אותם במועדם".
לא כן קדושת השבת. היא לא נעשית על ידינו. קדושת ראש חודש ויום טוב צריכה בירור וטיפול על פי חשבון וראייה של עדים. אבל שבת היא שבת לד'. "על כן ברך ד' את יום השבת ויקדשהו" . שבת היא ממש ניגוד של יום טוב, היא קדושת זמן א-לוהית. שבת היא "שבת בראשית", מבראשית בריאת העולם, המעבר בין מה שלפני בריאת העולם אל תוך העולם. בקידוש אנו אומרים "כי הוא יום תחילה למקראי קודש". השבת היא התחלה, השורש לעילא לעילא, וממנה נמשכות תוצאות של מקראי קודש. היא מציאות א-לוהית יסודית אבסולוטית אבסטרקטית! מכאן העניין הגדול והנורא של השבת לישראל. מכאן שלא יכול להיות יהודי שמחלל שבת, ולא יכול להיות גוי ששובת בשבת. השבת מיוחדת לטבע שלנו "ושמרו בני ישראל את השבת" .
לעומת הקדושה הא-לוהית השמימית היסודית והשורשית של שבת, קדושת יום טוב אינה בראשיתית, והיא מתבררת באופן מעשי על ידינו. אלו שני מיני טבע, שני ניגודים. יש הבחנה וחילוק ביניהם, ולפעמים בתוך ימי השנה, אנו זוכים לפגישה. "הנה המלכים נועדו עברו יחדו" . שני מיני מלכותיות וקדושת זמנים נפגשו. השבת הא-לוהית האבסולוטית נפגשה עם אור יום טוב וראש חודש שמופיע על ידי הקדושה שלנו. אשרינו שזכינו לזיווג הנחמד והמצוין הזה של שני האלמנטים הא-לוהיים של קדושת הזמנים. יש לזכור את ההבחנה בין שני מיני קדושות אלו. בסידור שלנו יש נוסח מיוחד: "בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת... הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך. ברוך אתה ד' המבדיל בין קודש לקודש" . מידי פעם אנחנו מבררים חשבון זה, אבל הפעם זכינו לדבר מיוחד שאינו מזדמן בכל ראש חודש: שתי דרגות הקדושה נפגשות יחד, מובלעות יחד, מקרינות עלינו, מאירות לנו. רבונו של עולם גלגל לנו זיווג בקדושה לעילא לעילא .

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: