תקציר המאמרים הקודמים:
במאמר הראשון” פגשנו את אורלי ורועי (שמות בדויים) ב”ריקוד הזוגי”. ככל שרועי רודף ומחפש את קרבתה של אורלי” היא בורחת ומסתגרת יותר ויותר.
במאמר השני” נוצר תהליך בהעלאת המודעות ל”ריקוד הזוגי”. אורלי עדיין חוותה התנגדות כלפי התהליך.
במאמר השלישי” נוצרה המודעות. האמפתיה שלי למצבה הרגשי יצרה אצלה סדק כלשהו” לקראת התחלה של פתיחות. במקביל” ביקשתי מרועי שיאפשר לה מרחב” למרות התסכול שלו” כדי שבעתיד תתקרב אליו מבחירתה.
במאמר הרביעי” בפגישה אישית עם אורלי” נוצרה פריצת דרך קלה” לאחר ששיתפה בכאביה הנפשיים. אז החלה המודעות העצמית והעיבוד הפנימי של מה שעובר עליה.
————-
כשרועי נכנס אל החדר” ניסיתי לנחש לפי הבעת פניו” את “מזג האוויר” הרגשי שלו. חיכיתי בסבלנות למוצא פיו.
אני מאמינה” שהתשובות לקשיים נמצאות אצל האדם עצמו. ע”י השתיקה ו/או ההנחיה” האדם מתבונן פנימה ומקשיב לעצמו. התשובות המתאימות לו בכל שלב” והן יגיעו מעצמן.
“אני שמח על ההזדמנות לדבר איתך כאן בלעדיה… האמת? אני כבר מיואש! לא יודע למה עוד לצפות בחיי הנישואין האלה” שאף פעם לא הרגשתי ולא מרגיש נשוי…”
וואו! כאב לי לפגוש את הייאוש שלו. כל מאמציו לקרבתה עלו בתוהו. “מה אני עושה איתו עכשיו???” שאלתי את עצמי. למרות זאת” ייתכן שדווקא הייאוש שלו” הוא המפתח לשינוי ולגישה חדשה.
הנחיתי את רועי להיכנס להקשבה פנימית ולתאר בקול דימוי/ ציור/ סרט (דמיוניים)” כיצד הוא רואה את הקשר הרגשי שלו עם אורלי. לאחר זמן מה” החל לדבר בעיניים עצומות: “אני מרגיש שאני נמצא בים סוער…. ביד שלי אני מחזיק חבל” שקשור לאורלי שנמצאת במרחק רב בים. אבל אצלה” המים קפואים” אפורים ומפחידים. אני מושך בחוזקה את החבל” כדי לקרב את אורלי אלי. ככל שאני מתאמץ” אני רואה שהים הקפוא והמפחיד מתרחק והחבל מתפורר לי בין הידיים…. אני נבהל” אין לי אוויר” קשה לי לנשום….”.
לאחר הנחיות נוספות” שנתנו לרועי ביטחון בתהליך הרגשי” הוא פקח את עיניו וחזר למציאות בחדר. הוא הבין שה”סרט” שראה” זהו שיקוף אמיתי של הריקוד הזוגי שביניהם. עתה הוא גם חווה עד כמה הוא תלוי באורלי” מה שגורם לו לסערה ולמחנק.
יצרנו ביחד דימוי חדש” לאחר שרועי הבין שהוא זקוק לחירות אישית. לאט לאט בעזרת הדמיון” גזרנו את החבל (הטבור) בינו לבין אורלי. חיזקנו את החבל המתפורר” והפכנו אותו לעמוד השדרה של רועי. ב”חוליות” של עמוד השדרה” הכנסנו את האיכויות והחוזקות שלו. כמו: הענקה וטוב לב” אכפתיות” חריצות” ישרות” רכות וכד’. לקראת סיום הפגישה” הזדקף רועי מלוא קומתו” כשהוא מרגיש את חוזקו של עמוד השדרה. התרגול שלו למשך השבוע היה” להתבונן בעמוד השדרה היציב ובחוליות החזקות שלו. התרגול העצמי” משחרר אותו מהאחיזה והתלות באורלי ובו בזמן מחזק אותו” כישות עצמאית.
————-
בפגישות האישיות הנוספות בתהליך האישי והזוגי” העמקנו בהבנת הקשר הזוגי של ההורים” בחוסרים הרגשיים מהם ובהעלאת האפשרויות למילוים ולהשלמתם. רועי גם למד להבחין בין הצורך בקרבה אישית זוגית לבין קרבה רגשית הורית.
בתהליך איטי” אך יציב” רקמנו קשר חדש ביניהם. הם נעשו עצמאיים” מבטאים את צרכיהם בכבוד הדדי ובה בעת קשובים זל”ז ומקבלים בהבנה ובאהבה” את גבולות הנתינה של כל אחד מהם.
דרך ארוכה ופתלתלה עברנו ביחד. אורלי למדה לבוא לקראת רועי. אמנם במתינות ובביטחון שהוא יכבד את רצונה בגבולות שהיא זקוקה להם. ורועי למד לבקש יחס מאשתו” תוך כדי נתינת מרחב והתאמת עצמו ליכולת ההכלה שלה.
מנישואין לא מודעים” עם רגשות שליליים ותגובות אוטומאטיות” כאב וצער” הגיעו להבנה של מקורות הקשיים” נתנו להם מענה אישי וזוגי שיצר איזון ורוגע ביניהם. הם מודעים לכך שבאופן טבעי עוד נכונו להם חילוקי דעות וקשיים. אלא שהם כבר למדו כיצד להתמודד” להבין” וכיצד ליצור תיאום והסכמה.
המרחק בין הפגישות הלך וגדל” ככל שהקשר ביניהם הלך והתהדק.
באחת מהפגישות הגיעו שניהם עם הפתעה: הם בישרו לי שבעוד חודש” יחגגו את יום הנישואין והם יציעו נישואין מחדש זל”ז. הם נזכרו כיצד אמרו באופן נחרץ שטעו בבחירתם… עתה חייכו ואמרו” שבורא עולם” רק הוא” משדך בין איש לאשה בהתאמה מלאה. אלא שהם היו צריכים לעבוד (קשה) כדי לגלות זאת.
כשהלכו לדרכם” ניסיתי לשחזר את כל התהליך שעברנו יחדיו. נפעמתי מהפלא הגדול” שעליו אמר שלמה המלך:” שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים… ודרך גבר בעלמה” (משלי ל יח).
