לא על הלחם לבדו יחיה האדם

כאשר בני ישראל מבקשים אוכל” אומר ה’ למשה (טז” ד): “הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא”. גם בספר דברים (ח” ג) נאמר” “ויענך וירעבך ויאכלך את-המן… למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על מוצא פי ה’ יחיה האדם”. יש להתבונן מה היה מיוחד במן ומה הוא בא ללמד אותנו?
מסביר ה”שפת אמת” ( שהשבוע בה’ שבט היה יום פטירתו)” שהתורה ציןותה את האדם “ואכלת ושבעת וברכת” ומיד אחר-כך נאמר “הישמרו לכם פן יפתה לבבכם”. כי אין האדם מורד אלא מתוך שובע” כאשר טוב לו ויש לו הכל הוא עלול לשכוח מהיכן יש לו את כל הטוב הזה. ולכן אומר השפת אמת “שהברכה הוא תיקון שלא יבוא לידי מרידה. ואדרבא יכול לקבל ברכה מתוך אכילה”. והוא ממשיך ומבאר שעל הפסוק ‘לא על הלחם לבדו יחיה האדם’ הסביר האריז”ל שבכל אוכל יש את חיות מאמר ה'” כי ה’ ציווה” ונבראו כל מעשי שמים וארץ” אזי בדבר שאתה אוכל יש את חיות דבר ה’ וזה נותן חיות לנפש האדם” והמזון עצמו שאתה אוכל נותן חיות לגוף. על-ידי הברכה אתה זוכה למצוא את פנימיות המזון שהוא המזון לנפש. ” כי בודאי כשעשה ה’ יתברך המאכל להיות מזון אל האדם הוא מזון גם בפנימיות…” ואיך זוכים לכך? אומר השפת אמת”” ועל-ידי התורה זוכים למצוא זה המזון…”
וכך נבין את המיוחד במן” שבתחילת ההליכה במדבר נותן להם ה’ אוכל כזה שהוא ממש שמימי” רוחני” מאכל מן השמים ממש “השפע בשורשו”” כדי שיתרגלו ויבינו את העיקרון הזה שבאכילה שאתה אוכל” אתה לא ניזון רק מהצד החומרי שבו” אלא דבר ה’ שבו הוא המחיה אותך ובונה את שיעור קומתך הגשמי והרוחני יחד.
מוסיף ה “שפת אמת” שלכן אמרו חז”ל ש”שולחן שאמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משולחנו של מקום… שעל-ידי דברי תורה זוכין למצוא פנימיות המזון שבקדושה”. ועל זה רמזו חז”ל ‘אם אין קמח אין תורה ואם אין תורה אין קמח'”..” שבלי כח התורה אין פנימיות המזון מתגלה” (שפת אמת.עקב.תרמ”ט).
האדם משקיע זמן רב במשך היום להכנת אוכל ולאכילה. חייב הוא להבין שלא רק לצד הגשמי שבאוכל הוא מייחל” אלא מקום חשוב באוכל תופס התוכן הרוחני שבו” דבר ה’ הנמצא בו ומקיים אותו והוא אשר מזין את האדם בצד הפנימי העיקרי שבו. ולכן בסעודות השבת ואף בסתם ימי החול יקדיש זמן אפילו מועט” לעורר את הצד הזה שבאוכל. אז בודאי ישבע שביעה שלמה של גוף ונשמה יחד.
ולילדינו אשר בכל עת ובכל סיבה למסיבה” הם מציינים זאת בארוחה מושקעת ודשנה” חייבים ללמדם שלא על הלחם לבדו יחיה האדם” כי על מוצא פי ה’…”. ותוכן של קודש ודברי תורה צריכים להיות מלווים את מסיבתם” וכך יעלו את ערכה של אכילה זו לזכות להיות כאוכלים משולחנו של מקום.