אתערותא דלתתא

“וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה.”
מפסוק זה עולות קושיות רבות. מדוע כתוב “וַיְהִי” שהוא לשון צער ” הרי יציאת מצרים היא מאורע משמח ביותר. וכן מדוע כתוב “בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה”” והרי ה’ הוציאם? ומדוע לא הוביל הקב”ה את עם ישראל דרך ארץ פלישתים ונתן בהם גבורה שלא ינחמו” הריהו כל יכול?
ניתן לבאר את העניין בדרך העבודה במלחמת היצר ” כמשל היקר גם מצד עצמו. אם יתחנן האדם לה’ שיושיעו מיד יצרו בעניין מסוים” וה’ אכן ישמע תפילתו” תהא זו ישועה מקומית רק באותו עניין כיוון שלא שבר את כוח היצר” ויצרו נשאר בכל תוקפו. דרך טובה מזו היא שהאדם יתעורר להתגבר בכוחו וביגיעתו על יצרו” בהתעוררות ומעשה מצדו” ודרך זו נקראת אתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה). בדרך זו מכניע האדם את יצרו ומשבר כוחו” וישועתו היא כללית ולא מקומית. משל לתלמיד ישיבה שמכבה כל בוקר את השעון המעורר וממשיך לישון. חברו רואה שאינו מתעורר לתפילה ומחליט להעירו בחוזקה באופן קבוע. לעומתו תלמיד אחר שקיבל על עצמו לזנק מן המיטה מיד כשישמע את השעון המעורר” עבודתו היא עצמה שבירת היצר. מה שאין כן במקרה הראשון שאין כאן אלא תלות בגורם חיצוני ובהעדרו ימשיך לישון. ואמנם” לאחר שהאדם התעורר לעבודת ה’ ועשה צעדים מצדו” השמים מתעוררים בעקבותיו והוא זוכה לקבל גילויים נעלים או סיוע לעבודתו. השפעה מלמעלה זו נקראת אתערותא דלעילא” וכוחה גדול” אך הרצוי הוא” שבראשונה האדם יתעורר לפעול מצדו” והיא תופיע אחר פעולתו. אולם ישנה גם התעוררות מלמעלה” אתערותא דלעילא” הבאה בלא אתערותא דלתתא” היינו בלא קשר למעשי האדם ולמצבו” אך יש לזה השלכות כפי שיבואר.
ביציאת מצרים היתה אתערותא דלעילא שלא קדמה לה אתערותא דלתתא. ההשתדלות לגאולת ישראל היתה מצד הקב”ה” וללא תלות במצבם הרוחני של ישראל שהיו שקועים במ”ט שערי טומאה. וכאשר יצאו בני ישראל” לא שברו כלל את קליפת מצרים אלא זכו רק לישועה מקומית” בדומה למשל היצה”ר דלעיל. ואמנם” מיד אחר יציאתם” “וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ…”” זאת מפני שמרכבת הטומאה של מצרים” היתה קיימת בכוחה ובתוקפה. נמצאנו למדים שגאולה שהיא מכוח אתערותא דלעילא בלבד” אין בה כוח לשבר את הקליפה המתנגדת לישראל” ולא תתכן גאולה שלמה אלא על ידי אתערותא דלתתא הקודמת לה” שבכוחה להוציא את ישראל לחירות.
זו הסיבה שה’ ית’ הוביל את עמו אל מול ים סוף” בעוד מצרים סוגרים עליהם מאחור” כדי שכאשר יקפצו לים במסירות נפש” ישברו את כוחם הרוחני של המצרים באתערותא דלתתא ויגיעו לשלמות הגאולה. לכן סידרה ההשגחה העליונה שפרעה ירגיש ששלח את העם מרצונו” “וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה”” וממילא יטעה לחשוב שבידו להתחרט ולרדוף אחר בני ישראל. אכן” עד שקפצו ישראל לים סוף גדול היה כוחם של מצרים” ככתוב “וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אל ה'”” שראו שר של מצרים רודף אחריהם ותובעם לדין בבית דין של מעלה . ורק במסירות נפשם באתערותא דלתתא” הכניעו לגמרי את כוח מרכבת הטומאה של מצרים” “וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי ה’ נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם.”
“וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ”” כוח האמונה של בני ישראל” לא זו בלבד שגרם לקריעת הים משהגיעו המים לגובה חוטם הנכנסים” אלא גם הפיל את מצרים. תחילה את שרם בשמים” ואחר כך בארץ. “כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם”.
ומעתה” מובן מדוע כתוב “וַיְהִי” שהוא לשון צער” שהרי הכוח של מצרים היה בתוקפו בשעת יציאת מצרים” ופרעה הוא ששלח אותם. ומובן גם מדוע “וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים”” כי אילו היו לישראל כוחות עצמיים מכוח אתערותא דלתתא” לא היה חשש פן ינחם העם” וזכויותיהם היו מפילות את אויביהם. אך במצבם עת היציאה ממצרים” היה חשש “פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה”” כי קליפת מצרים עודנה בתוקפה ואף מהווה כוח משיכה בעת קושי.
גם בגאולה אחרונה” כדי שיפלו כל מבקשי רעתנו ונזכה לגאולה שלמה בביאת משיח צדקנו” נדרשת מאתנו אתערותא דלתתא” מעשים שיש בהם מסירות נפש וגילויי אמונה מצדנו. בספר קול התור המבאר את גילויו הרוחניים של הגר”א ביחס לגאולה הנוכחית” מבואר שאתערותא דלתתא שמצדנו” בקיבוץ גלויות” בבניין הארץ ובניין ירושלים” בביעור רוח הטומאה מן הארץ” בנטיעת הארץ ובקיום מצוותיה” בהקמת אנשי אמונה לשם גאולת האמת וקידוש ה'” בגילוי נשמת התורה ” במלחמת עמלק הרוחנית והגשמית” וברפואת מחלות ציון הרוחניות והגשמיות של העם והארץ ” הם שיביאו את משיח בן דוד. וכך מלמדנו דוד המלך: “ה’ מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ”” ההתעוררות מצדנו להמליך את ה’ ית’ בפועל עלינו” היא המעוררת אתערותא דלעילא שיש בה לפעול הרבה למעלה ממה שבכוחנו. “חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ” ומכוח השתדלותנו” יתקיים המשך הפסוק” “וה’ יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו”.