אחריות בנישואין (ג’)

בשני חלקי המאמר שקראנו בשבועיים האחרונים” התמקדנו במניעים הגורמים לבני הזוג חוסר יכולת לגלות אחריות בנישואין. ראינו” שחוסר אחריות זוגית” מתבטא כאשר:
חסרה הכרה בזכותו של כל אחד מבני הזוג לבטא את עצמו” וקיימים חששות ופחדים אישיים” שהם כאמצעי הגנה של אדם מעצמו ומבן הזוג. הידיעה שההתנהגות של כל אחד מונעת ומושפעת מן העבר הרגשי” מאפשרת הבנה וקבלה. לדוגמא: בן זוג שאינו מבטא רגשות כלפי אשתו” כי בבית הוריו לא נהגו לבטא רגשות. הבנה זו” תיצור אצלה אמפתיה כלפיו (במקום דרישה) ותאפשר לו פתיחות ויכולת להקשיב לצורך הרגשי שלה” ובהדרגה ילמד לבטא רגשות” לרווחת שניהם.
בנוסף” הכרת המניעים מאפשרת לקורא לבדוק את מניעיו הסמויים. זיהוים עשוי לייצר מוטיבציה לבחירת אחריות מודעת על עצמו ועל הקשר הזוגי.
נטילת אחריות אישית על הזוגיות” היא בחירה מודעת של הדרכים והאפשרויות שיביאו לתוצאות רצויות. כלומר” אחריות זו היא בחירה ביצירת חיבור זוגי. החיבור הוא עיקרו של הקשר הזוגי.
לאחריות אישית בזוגיות” ישנם כמה היבטים:
” אחריות ומחויבות” בהתמקדות ברווחה האישית – זהו שלב ראשון והכרחי בבניית קשר זוגי. לאחר שהקשיב לעצמו” לצרכיו האישיים” עליו ליידע את בן הזוג בצורך האישי שלו” כמו עזרה” פינוק” קבלת מתנה וכד’. כשאדם מודע לעצמו” הוא מסוגל להביא את אישיותו למרחב הזוגי (ולא לתלות את אושרו בבן הזוג). חשוב לזכור” שהפרשנות האישית על המציאות היא זו שתיצור את הרגשתו” לחיוב או לשלילה. כמו כן” התחייבות להתמודד עם הקשיים האישיים (מבלי להאשים את בן הזוג בקושי האישי)” יוצרת חוזק עצמי ועצמאות אישית.
” שיקול דעת – לא להגיב באופן אוטומטי ללא מחשבה” אלא לקחת אחריות בבחינת: “סוף מעשה במחשבה תחילה”. שהרי לכל מעשה” ישנן תוצאות שכדאי לשקול אותן מראש” עד כמה שניתן.
” נשיאה בתוצאות – בן הזוג הבוחר לחשוב” לומר או לעשות מעשה מסוים” עליו לקחת אחריות ולהתמודד גם עם תוצאות מעשיו.
” אחריות למעורבות בחיי בן הזוג:
” להתחייב לחוות את ה”ביחד” הזוגי רגשי” במקום לבחון ולשפוט את בן הזוג. הבחינה והשיפוטיות מותירות את הבוחן כמשקיף בלבד על הקשר מבלי לחוות באמת את הזוגיות. ממילא” תיתכן תחושת נפרדות ואולי אף זרות זה מזה. החשש של בן הזוג מפגיעה” יוצר מרחק רגשי. חווית ה”יחד” תתאפשר” כאשר בני הזוג ירשו לעצמם לחוות את הרגשות הנוצרים באינטראקציה הזוגית. ההבדלים בין בני הזוג” מזמנים גם רגשות שליליים וטעויות” שעשויים להיות “קרש קפיצה” בבניית והעמקת הקשר הזוגי. על כן” בן הזוג מחויב לעבודה עצמית שבה הוא לומד לקבל את עצמו” למרות הטעויות” מתוך אהבה והבנה שזה אנושי והכרחי לטעות.
” התחייבות ללמוד להסדיר כל חוסר הסכמה” בדרך של תקשורת זוגית נכונה.
” כל אחד מבני הזוג מחויב לזכור שתגובותיו” הן אלה שיקבעו את מצב הקשר הרגשי. כאשר שואפים לקשר חיובי” חשוב להגיב באופן חיובי. כל אחד ישאל את עצמו: “מה עלי לחשוב/לומר/לעשות (עכשיו)” כדי לשנות את המצב הזוגי השלילי למצב חיובי ומחבר?” לשם כך יש צורך לשנות הרגלים” כדי להגיע לתוצאות שונות. ה”ביחד” מתבטא במשפטים שיש בהם חיבור זוגי. כגון:”אני פה כדי שנתמודד יחד…”” “אני איתך עם הקושי…” וכד’.
” מחויבות לתמיכה בבן הזוג בזמני קושי ומשבר. כי הקושי של האחד שייך לשניהם.
” מחויבות ללמידה משותפת שמוסיפה ידע” על מנת להבין ולקבל את התהליכים הזוגיים הקיימים וליצור ביחד שינויים בהתאם לבחירותיהם.
” מחויבות לבדיקת עולם הערכים המשותף מידי פעם בפעם” כדי לשמור על כיוון זוגי אחיד.
” ישנם מצבים שבני הזוג מתקשים לקבל אותם. למרות הקיטורים והבעת הכאב” המציאות לא משתנה. הקיטורים” הכעסים וההאשמות ההדדיות” רק מחריפים את המצב. עתה נדרשת השלמה וקבלת המציאות כפי שהיא” מתוך הכנעה פנימית שלא הכל ניתן לשליטה. יחד עם זאת” השלמה אמיתית וקבלת בן הזוג כפי שהוא” פותחת אפשרויות חדשות להסתדר עם אותה מציאות שלא ניתנת לשינוי. חשוב לציין שקבלת השני והרצון לראותו באור חיובי – למרות הקשיים עם פרטים מסוימים” וללא המאבק התמידי לנסות לשנותו – מעצימה ומרוממת. זוהי עבודת המידות” המאתגרת והמעצימה כל כך.
לסיכום” נטילת אחריות בזוגיות היא דרך שבה אנו מוותרים על האשמה עצמית ו/או האשמת בן הזוג” לטובת עשייה אקטיבית ואחראית. בדרך זו אנו מתחילים לבנות את החיים הזוגיים” מתוך שותפות והתחשבות הדדית. כאשר נזכור שחיים מתוך אחריות אישית הם חיים הנובעים מבחירה אישית” אזי ניקח אחריות לבחור בדרכים אחראיות” שיאפשרו לנו לחיות חיים אחראיים.
כאשר כל אחד ייקח מאה אחוז אחריות על חמישים אחוז אחריות שלו” הוא ייצא מתחושה של מציאות זוגית שנכפתה עליו אל מקום של תחושת עוצמה ועצמאות” ביצירת הזוגיות שהוא כה מייחל לה.