פרשות השבוע הנוכחיות – וארא” בא – מתארות את עשר המכות הבאות על המצרים. במקביל לכך” אנו קוראים בהפטרות את הנבואות על חורבן מצרים העתיד להתרחש על ידי נבוכדנצר: בהפטרה של הפרשה הקודמת” פרשת וארא” קראנו אחת מנבואות החורבן של יחזקאל על ארץ מצרים” ובהמשך לכך אנו קוראים השבת מנבואות החורבן של ירמיהו (פרק מו).
בפרק מו פותח ירמיהו הנביא בסבב של נבואות חורבן על הגויים – “אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה’ אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא עַל הַגּוֹיִם…”. בנבואות אלו מודיע הקב”ה על סבב כיבושים שעתיד נבוכדנצר לבצע. סבב זה יכלול אומות רבות: מצרים” פלשתים” מואב” עמון” אדום” קידר ועילם. כולם יפלו בידי בבל.
על מה ולמה נותן ה’ כוח בידי נבוכדנצר להחריב את כל העמים הללו?
ישראל הם מרכז העולם
פרקי החורבן של העמים מופיעים בירמיהו כהמשך לתיאורי חורבן ישראל. בפרקים הקודמים בספר ירמיהו (לד-מה) תואר חורבן ישראל באריכות. האומות המצויות סביבות ישראל יכולות לדמות לעצמן כי מפלת ירושלים היא עניין פרטי של עם ישראל. הן יכולות אף לשמוח לאידם של ישראל המושפלים. כנגד זאת בא ירמיהו הנביא ומודיע: ישראל הם לב העולם” ובזכותם עומד כל העולם על מכונו. על כן” כאשר נחרבים ישראל מחמת חטאיהם” נופלות בעקבותיהם אומות רבות.
בהמשך הפרק שם (פסוקים טו-יז) משקה ירמיהו הנביא את כל האומות ב’כוס החימה’ המעידה על חורבנן: “כִּי כֹה אָמַר ה’ אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵלַי קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה הַזֹּאת מִיָּדִי וְהִשְׁקִיתָה אֹתוֹ אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם… וָאֶקַּח אֶת הַכּוֹס מִיַּד ה’ וָאַשְׁקֶה אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי ה’ אֲלֵיהֶם”.
בעקבות זאת” מופיע שם (פסוקים כח-כט) הנימוק הנבואי למפלת כל האומות: “וְהָיָה כִּי יְמָאֲנוּ לָקַחַת הַכּוֹס מִיָּדְךָ לִשְׁתּוֹת וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה’ צְבָאוֹת שָׁתוֹ תִשְׁתּוּ. כִּי הִנֵּה בָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלֶיהָ אָנֹכִי מֵחֵל לְהָרַע וְאַתֶּם הִנָּקֵה תִנָּקוּ? לֹא תִנָּקו!ּ כִּי חֶרֶב אֲנִי קֹרֵא עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ נְאֻם ה’ צְבָאוֹת”. – לא יתכן מצב שבו ישראל נחרבים לבד. מפלת האומה שהיא מרכז העולם גוררת בהכרח את שאר האומות בעקבותיה.
במדרש תהלים (מזמור נ) עמדו חז”ל על עיקרון זה מכח פסוקים נוספים בספר ירמיהו: “ומניין בראו [=את העולם]? מציון” שנאמר: ‘מציון מכלל יופי’ – א)… וכשסתרו [=גם כאשר ה’ מחריב את העולם] – מציון מתחיל” שנאמר (ירמיהו ט): ‘ונתתי את ירושלים לגלים'” ואחר כך: ‘שממה תהיה כל הארץ’ (ירמיהו ד)”.
בניין העמים יחד עם בניין ישראל
גם בפרק יב (יד) מנבא ירמיהו על חורבן העמים הנלווה לחורבן ישראל: “כֹּה אָמַר ה’ עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם”. אך שם ממשיך הנביא ומודיע כי מדובר בתופעה עקבית: כאשר ישראל יגאלו” תינתן לגויים אפשרות להיגאל יחד איתם – “וְהָיָה אַחֲרֵי נָתְשִׁי אוֹתָם אָשׁוּב וְרִחַמְתִּים וַהֲשִׁבֹתִים אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ” (טו). עוד מבואר שם (טז-יז) כי כשם שצדקת ישראל תופיע בגאולתם” כן גאולת האומות תלויה בכך שילמדו מישראל להיטיב: “וְהָיָה אִם לָמֹד יִלְמְדוּ אֶת דַּרְכֵי עַמִּי לְהִשָּׁבֵעַ בִּשְׁמִי חַי ה’ כַּאֲשֶׁר לִמְּדוּ אֶת עַמִּי לְהִשָּׁבֵעַ בַּבָּעַל וְנִבְנוּ בְּתוֹךְ עַמִּי: וְאִם לֹא יִשְׁמָעוּ וְנָתַשְׁתִּי אֶת הַגּוֹי הַהוּא נָתוֹשׁ וְאַבֵּד נְאֻם ה'”.
נבואות ירמיהו על חורבן מצרים מאירות אור חדש על יציאת מצרים. מתברר עד כמה שחרור ישראל מעבדות לחירות משפיע לא רק עליהם עצמם אלא אף על מצרים אשר מיאנו להוציאם. מאז היעשות ישראל לעם” תהיינה מצרים ושאר שכנותיה תלויות בקורות ישראל. באחרית הימים מצרים תהיה הראשונה לצפות לגאולת ישראל” משום שתדע שגאולתם היא גאולתה.
