הגמרא במסכת בבא בתרא (יד) אומרת שספר יחזקאל – תחילתו חורבן וסופו נחמה. נקודת הפתיחה של ספר יחזקאל היא החורבן שהרי הוא מתנבא כבר בגולה לאחר שגלה עם גלות יהויכין. אולם בסוף הספר לאורך פרקים רבים הוא מתנבא על הגאולה.
באחת מנקודות השיא של נבואות הנחמה שלו מתנבא יחזקאל על האיחוד העתידי בין יהודה ואפרים. כסמל ומשל לכך ה’ מצווה על יחזקאל לקרב שתי פיסות עץ המייצגות את שני הכוחות הללו – “וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו: וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ” (טז-יז).
בסימן שמצטווה יחזקאל לעשות הוא יוצר עץ המסמל את אפרים והשבטים הקרובים אליו” ועץ המסמל את יהודה והשבטים הקרובים אליו. אך כתיבת שתי המחנות על שני העצים נערכת בניסוח מעורפל לכאורה” המקשה עלינו להבין מי הם השבטים השייכים לכל אחד מן המחנות – “וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו” (טז)”. על כל אחד מן העצים לא מפורט מי השבטים המשתייכים אליו” אלא נאמר שבני ישראל שותפים בעץ זה. מה פשר הניסוח הזה?
א. המלבי”ם מבאר כי יש כאן שלב מקדים של אחדות וחיבור” עוד לפני החיבור הכללי בין יהודה ויוסף. השלב הראשון של אחדות ישראל הוא בהתאספות והתחברות השבטים לשני מחנות גדולים – מחנה אחד סביב יהודה” ומחנה נוסף סביב יוסף. לאחר מכן” בשלב שני יתרחש איחוד כולל יותר של מחנה יהודה עם מחנה יוסף. אלו דברי מלבי”ם (יז): “עוד צוה שיקרב שני העצים אשר התאחד כל אחד בעצמו” אל האחד השני” וצוה שיקח עץ אחד ויכתב ליהודה ולבני ישראל חבריו” כי תחלה התחברו יהודה ובנימין שגלו בבית ראשון והתקבצו תחת זרובבל בימי כורש ונעשו גוי אחד בימי בית שני… ובאחרית הימים יתקבצו עשרת השבטים האובדים והנדחים” תחת דגל יוסף שהוא משיח בן יוסף אשר יאסוף הנדחים” שזה היה משל העץ השני ליוסף עץ אפרים ולכל בית ישראל שיתחברו עליו בעת קץ… ואחר כך יקרב אותם [=את מחנה יהודה ומחנה יוסף] אחד אל אחד…”.
מתבאר כי גם עוד לפני שיחול החיבור הכולל את העם כולו” הדרך אל החיבור הזה היא במגמה של אחדות. כאשר שבטים שונים מסוגלים לחבור זה זה לכדי דבוקה מאוחדת” נסללת הדרך אל התחברות העם בכללו.
ב. יתכן להסביר את לשון המיוחדת הנכתבת על העצים באופן נוסף – הנביא מבאר כאן כי על פי האמת – הן יהודה והן יוסף הנם חברים של כל ישראל. הקב”ה אינו מצווה את הנביא לפרט על כל אחד מן העצים מי הם השבטים המשתייכים אל המחנה שמסמל אותו העץ. עצם פירוט השבטים הנפרדים היה עלול להעצים את המחלוקת וההבדלה ביניהם. תחת זאת מצווה ה’ לכתוב הן על עץ יהודה והן על עץ אפרים כי שבטי ישראל חברים בו. זהו רמז לכך שהן יהודה והן יוסף הם בעלי תפקיד של איסוף כלל ישראל סביבם. הבנה זו היא המבוא לאחדות – הואיל ושני השבטים המנהיגים לא באים אלא לחבר את ישראל בכללם” יכולים הם בניחותא להתחבר גם ביניהם.
