וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת

“וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ.” דברי רש”י כאן אינם מובנים. הוא מבאר ע”פ מסכת מגילה ש”טּוּב מִצְרָיִם” שיוסף שלח לאביו על גבי עשרת החמורים” הוא יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו. וכי זה מה שיעקב זקוק לו עתה” כמות אדירה של יין? הרי יש רעב בארץ” מדוע שלא ישלח גם על עשרת החמורים לחם ומזון כמו ששלח על עשר האתונות! רש”י מביא פירוש נוסף ממדרש רבה” שאף הוא לא מובן” ש”טּוּב מִצְרָיִם” “זֶה גְּרִיס שֶׁל פּוֹל שֶׁהוּא עַל עִיקַת נֶפֶשׁ” ” מה יעשה יעקב עם כמות כזו של בורגול או פול גרוס? כיצד חיטה או קטנית גרוסה מועילה להעברת מצוקת נפש?
רבנו המהר”ל מבאר את דברי חז”ל אלו באופן מעמיק במיוחד. מזה עשרים ושתיים שנה יעקב סבור כי “חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף” . לכשיספרו לו בניו כי עוד יוסף חי והוא משנה למלך מצרים” עלול יעקב להבין שהיו דברים אשר לא התנהלו בישרות” ולכעוס על בניו” מתוך תחושה שנעשה לו עוול גדול” ומי יודע כיצד יגיב. יוסף שולח רמזים שנביא גדול כמו אביו יעקב יוכל להבינם” ע”מ שכל האירוע יעבור בטוב” ויעקב יראה את הדברים באור חיובי כפי שהוא מבינם. יוסף אינו מרוכז בעצמו אלא בשליחותו האלוקית ולכן מצליח להסיר כל כעס והקפדה על אחיו מן הלב. הוא בוחר לראות את חייו כחלק ממהלך השגחי כולל. את אופן מבטו על ההתרחשות אין הוא יכול לכתוב בפירוש לאביו” שמא אחד מן האחים יראה את המכתב ותצא תקלה” אך די לחכימא ברמיזא. בכמה רמזים קלים הוא מעביר ליעקב” את תודעתו העליונה בפירוש המאורעות” “וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם”.
“וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת”” דווקא במניין הזה ולא באופן אקראי” “עֲשָׂרָה חֲמֹרִים”” “וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת”. והיתה כוונתו לרמז לאביו שלא יכעס על עשרת האחים שמכרוהו. זאת מחמת שהיו אחיו כמו עשרה חמורים שנושאים משא גדול ואינם יודעים מה הם נושאים” שהטעין הקב”ה עליהם את מעשה המכירה והירידה למצרים כמי שמטעין חמור” בלא ידיעת חשיבות פעולתם. לכן שלח יוסף “עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם”” לרמז שישראל עתידים לנצל את מצרים ביציאתם ולהשאירה כמצודה שאין בה דגן וכמצולה שאין בה דגים . “וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן” לרמז שתכליתה האלוהית של הורדת יוסף מצרימה היתה לכלכל אותם בשנות הרעב מטוב מצרים” כדברי יוסף “וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה” .
המהר”ל מבאר גם את הפירוש השני” ש’טוב מצרים'” “זֶה גְּרִיס שֶׁל פּוֹל שֶׁהוּא עַל עִיקַת נֶפֶשׁ”. שהיה יעקב ירא לרדת למצרים כיוון שידע מן הגלות שישראל עתידים להשתעבד בה מברית בין הבתרים” “וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה” . לפיכך רמז לו יוסף כי מן הגלות יצא טוב” כי יהיו ישראל פרים ורבים מכוח השעבוד” ככתוב “וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ”. ויהיו ישראל דומים בעבודות הפרך” לגריסים ברחיים” הנשברים לחלקים רבים” ומאחד נעשה ששה” שהיו יולדות ששה בכרס אחד . והיו בגריסים ששלח לו נחמה ממועקת הנפש שחשש יעקב מן הגלות” שהראה לו את ‘טוב מצרים’ שבגריסים הללו.
ומה שפירשו חז”ל ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו” עומק העניין הוא שהזכירו סוד ישן שיישב דעתו של יעקב. שהרי ‘יין’ בגימטריא ‘סוד’. והזכירו את סוד גזרת הגלות הישנה” כפי שכתוב ביציאת מצרים” “וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה”” והלוא ישבו שם מאתיים ועשר שנים! אלא שמברית בין הבתרים בה נודע על הגזירה לאברהם” ועד יציאת מצרים עברו 430 שנה. ובסוד זה נתיישבה דעתו” כיוון ששעבוד זה כבר נגזר” ללא ספק יש בו צורך אלוהי מהותי. אמנם למראית העין” אין ספק שבעבודת הפרך ובשעבוד ישנם ייסורים קשים ביותר. אך באופן רזי באלה דווקא יזוקקו ישראל מזוהמת חטא א”ר” ויהיו כזהב הניתך בכור הברזל הנצרף מן הסיגים” ובכך יוכשרו לקבלת התורה .
בנגיעות אומן ובעדינות רוחנית” יוסף מנתב את קבלת בשורת היותו חי” להיות מקושרת למהלך האלוהי הכולל” ובכך מהפך את מרירות המכירה למתיקות ההשגחה והשליטה.